אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ל״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 35
א׳ולענין הלכה למעשה נראה בעיני דלא קיימא לן כאביי אפי' בתרי יומי שניכר מתוך הכתב ששטרו קדם אלא שמסרו לו בראשונה קנה. דעל כרחיך רבא פליג עליה אפי' היכא שניכר מתוך הכתב ששטרו קדם כדתנן מצא שובר בזמן שהאשה מודה יחזיר לבעל ופרכינן ליחוש דילמא כתבה ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזלה וזבנתה לכתובתה בטובת הנאה מניסן ועד תשרי ומפיק ליה לשובר דכתיב בניסן וקא טריף לקוחות שלא כדין ואוקמ' אביי דשובר בזמנו טריף פי' דכי נמי לא מטא שובר לידיה עד תשרי אפי' הכי שפיר טריף דזכה בו למפרע מניסן זמן חתימתו ואביי לטעמי' דאמר עדיו בחתומיו זכין לו הרי התם ניכר דקדמה חתימתו של שובר למכירת לקוחות ואפי' הכי פליג רבא ודייק דאיתא לדשמואל ולית ליה לדאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו דאי אית ליה ליכא למידק מינה דאיתא לדשמואל. וההיא דפ' המפקיד נמי מוכח הכי דאמר התם מאימתי אכיל פירי פי' מי ששמו לו בית דין קרקע מאימתי היא קנויה לו לאכול פירות רבה אמר מכי מטיא אדרכתא לידי' פי' לאחר תשעים יום שנפסק הדין דאמר בבבא קמא דב"ד כותבין לו אדרכתא פסק דין על נכסי לוה שבכל מקום שימצא משלו יקחם ומוסרין לו שטר אבל כל זמן שלא בא הפסק דין לידו אף על פי שנכתב אין אוכל פירות עד שיבא לידו הפסק דין אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו פי' מיום שנחתם השטר דאדרכתא בפני בית דין אע"פ שלא בא לידו זכה בפירותיו. רבא אמר מכי שלמו ימי אכרזתא פי' אע"פ שבאתה אדרכתא לידו ולא מצא נכסים ללוה עד לאחר זמן וכשמוציא הוזקק לבוא לב"ד ומכריזין שיש כאן קרקע למכור כדאמ' בערכין ואם בא זה וקבלה יותר ממה ששמוח אחרים מוסרין אותה בידו לאחר שכלו ימי הכרזה במסכת ערכין מפרש כמה ימים מכריזין בפ' שום היתומים ועד דשלמין הנן יומין הוו פירי דלוה הרי התם איכא היכרא טובא בין שעות התימת אדרכתא ובין שילום ימי אכרזתא ואפי' הכי לית ליה לרבא עדיו בחתומיו זכין לו וקיי"ל דכל היכא דאיפליגו אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם:
1
ב׳הילכך נראה בעיני כדברי רבינו יצחק אלפס זצ"ל דלית' לדאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו אלא כר' אלעזר קיימא לן דאמר זה שמסר לו קנה אע"פ שניכר מתוך שטרו של זה שקדם דהא רב נחמן ושמואל סברי כוותיה כדפי' לעיל והא דמהדר תלמודא לאוקי מילי באביי אליבא דשמואל לא משום דקיימא לן כדאביי אלא משום שכן דרך התלמוד להשוות אמוראי אהדדי במקום שיכול וכהנה רבות. והא דאמר שמואל אומר היה ר' מאיר שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין לאו משום דסבר כאביי אלא כך היתה קבלה בידו. והלשון מוכיח כמו כן כך דמסיק שמואל לטעמיה רדאמר אומר היה ר' מאיר כלומר שמואל דמוקים למתני' כשאין חייב מודה לטעמי' דאמר מודה אומר היה ר' מאיר ולעולם מהכא ליכא למיפשט דשמואל לית ליה דאביי אבל מההיא דמי שהיה נשוי ודאי איכא למיפשט דלית ליה לדאביי וכן דרך התלמוד שאע"פ שההוא דמי שהיה נשוי דשמואל ליכא לקיימ' אליבא דאביי מ"מ הא דשמעתין הואיל ונוכל לקיימה אליבא דאביי מקיימי' ליה ונפקא מינה דהא נמי לא פליג עליה. וההיא דפ' זה בורר איבעית תימא לדבריו דרב יוסף קאמר אי בעית תימא הדר ביה אביי. ותו דאפי' תמצא לומר דיש לחלק אליבא דאביי ואליבא דשמואל בין תרי יומי שניכר מתוך השטר של זה שקדם למסירתו של זה ובין חד יומא שאינו ניכר מ"מ הוכחנו דאפי' בכי האי גוונא פליג עליה רבא וקיי"ל דהלכה כרבא:
2
ג׳הילכך נראה בעיני אני המחבר הלכה למעשה דליתא לדאביי כלל כדברי רבינו יצחק אלפס זצ"ל:
3
ד׳[דף י"ג ע"א]
אומר היה ר"מ שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא מנכסי' משועבדי' ולא מנכסי' ב"ח:
אומר היה ר"מ שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא מנכסי' משועבדי' ולא מנכסי' ב"ח:
4