אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שמ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 342
א׳פר"ח זצ"ל ושומר שכר הוא דשקיל אגר טרחיה. וכן פסק הרב ר' ברוך מריגנשבורק זצ"ל מההיא דפ' השוכר את האומנין דת"ר השאילני ואשמור לך שומר שכר. ושמור לי ואלוה לך דומה להשאילני ואשמור לך. ועוד הביא ראיה מדתנן פ' המפקיד המפקיד מעות אצל שולחני מותרין ישתמש בהן לפיכך אם נאבדו חייב באחריותן ואמר רבא לרב נחמן לדידך דאמרת נאנסו לא אלמא לא הוי שואל עלייהו ואי שואל לא הוי שומר שכר נמי לא הוי א"ל בהא מודינא לך הואיל ונהנה מהנה. הוי בההיא הנאה דאי מיתרמי ליה זבינא דאית ביה רווחא זבין להו הוי עלייהו שומר שכר. הכא נמי בההיא הנאה דשקיל וטרי בפלגא דפקדון בהדי דפלגא דמלוה הוי עלה שומר שכר. אמרי נהרדעי השתא דאמרת פלגא דמלוה איבעי לוה למישתי ביה שיכרא שתי אם רצה להוציא חציה בהוצאת ביתו מוציא שהרי מלוה היא עליו רבא אמר להכי קרי ליה עיסקא דאמרי ליה לעסוקי ביה יהבי לך ולא למישתי ביה שיכרא דמתוך שתשתכר בשלך תטרח ותשתה ותשתכר בה יפה:
1
ב׳[שם]
אמר רב אידי בר אבין אם מת הלוה והעיסקא קיימת ביד בניו הרי חציה שהיא של מלוה נעשית מטלטלין אצל בניו ואין הבעלים גובין ממנה ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב. רבא אמר להכי קרי ליה עיסקא שתהא קיימת תמיד ויתעסק בה ויסמכו בעליה עליה שלא תנתן להוצאה ואם מת יגבה ולא תעשה מטלטלין אצל בניו דכיון דצריכה להיות קיימת סמיכתו עליה כמקרקעי דטעמא דלא משתעבדי מטלטלי דיתמי לבעל חוב משום דמעיקרא לאו עלייהו סמיך ולאו למגבי מנייהו אוזפיה שהרי בידו להוציאן אבל אין בידו להוציאו וסמיך עלייהו. פר"ח זצ"ל ופירש בתלמוד ארץ ישראל במשקין פ"ב ר' חנינא חברין דרבנין אמ' פרקמטי' ניגבית מנכסי יתומין קטנים הוון בעין מימר כשיש עדים יודעים הא אין יודעים לא. רבנין דקיסרין בשם ר' לכן צריכה כשיש עדים יודעים הא אין עדים יודעים נעשת פקדון כך אני אומר פקדון לא יגבה מנכסי יתומים מה בינו למלוה מלוה להוצאה ניתנה וזו לא ניתנה להוצאה ואע"ג דפלנא מלוה הוא למשא ומתן ניתנה ולא להוצאה ניחנה שהקרן לעולם בחזקת מריה עיסקא קאי. וכן אם מת המתעסק בעיסקא זו לא נעשת מטלטלין אצל בניו ואם נאנסה או אבדה חייב לשלם המלוה שעליו. וגרסינן בפ' האיש מקדש אפי' למ"ד מלוה לאו להוצאה ניתנה וברשות בעלים קיימא לחזרה אם נאנסה דברי הכל חייב. אבל פלגא דהוא פקדון אם נאנסה פטור אם נגנבה או נאבד' חייב כדין שומר שכר דהא אגר טירחיה ועמליה שקלי' ואם נגנבה שלא בפשיעה פטור. ואי מיית מקבל ואיכא סהדי דהא עיסקא בפלגא שקיל לה ואפי' מיתמי כדגרסינן בפרק אע"פ אמר רבא מטלטלי דליתנהו בעינייהו בלא שבועה פי' מטלטלין וליתנהו בעינייהו אבל איכא סהדי דהני מטלטלי מדמי מטלטלי קמאי אינון וכן בעיסקא אי איכא בעין הדרא למרה ואי ליכא בעינא ואיכא סהדי דמחמת עיסקא קמאה הא דאהדרה למרה. ואי איתא למקבל עיסקא ממונא דנפשיה דשקיל וטרי ביה אע"ג דמקבל עיסקא מחבריה ולא שקיל מיניה אגר טירחיה שרי. מעשה בר' אלעזר מהנדוניא דאמר לאריסא עד האידנא זוזי דידי הוו ואי לא יהיבנא לך טפי מיחזי כריבית השתא שותפי אנן וכו'. עכ"ל:
אמר רב אידי בר אבין אם מת הלוה והעיסקא קיימת ביד בניו הרי חציה שהיא של מלוה נעשית מטלטלין אצל בניו ואין הבעלים גובין ממנה ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב. רבא אמר להכי קרי ליה עיסקא שתהא קיימת תמיד ויתעסק בה ויסמכו בעליה עליה שלא תנתן להוצאה ואם מת יגבה ולא תעשה מטלטלין אצל בניו דכיון דצריכה להיות קיימת סמיכתו עליה כמקרקעי דטעמא דלא משתעבדי מטלטלי דיתמי לבעל חוב משום דמעיקרא לאו עלייהו סמיך ולאו למגבי מנייהו אוזפיה שהרי בידו להוציאן אבל אין בידו להוציאו וסמיך עלייהו. פר"ח זצ"ל ופירש בתלמוד ארץ ישראל במשקין פ"ב ר' חנינא חברין דרבנין אמ' פרקמטי' ניגבית מנכסי יתומין קטנים הוון בעין מימר כשיש עדים יודעים הא אין יודעים לא. רבנין דקיסרין בשם ר' לכן צריכה כשיש עדים יודעים הא אין עדים יודעים נעשת פקדון כך אני אומר פקדון לא יגבה מנכסי יתומים מה בינו למלוה מלוה להוצאה ניתנה וזו לא ניתנה להוצאה ואע"ג דפלנא מלוה הוא למשא ומתן ניתנה ולא להוצאה ניחנה שהקרן לעולם בחזקת מריה עיסקא קאי. וכן אם מת המתעסק בעיסקא זו לא נעשת מטלטלין אצל בניו ואם נאנסה או אבדה חייב לשלם המלוה שעליו. וגרסינן בפ' האיש מקדש אפי' למ"ד מלוה לאו להוצאה ניתנה וברשות בעלים קיימא לחזרה אם נאנסה דברי הכל חייב. אבל פלגא דהוא פקדון אם נאנסה פטור אם נגנבה או נאבד' חייב כדין שומר שכר דהא אגר טירחיה ועמליה שקלי' ואם נגנבה שלא בפשיעה פטור. ואי מיית מקבל ואיכא סהדי דהא עיסקא בפלגא שקיל לה ואפי' מיתמי כדגרסינן בפרק אע"פ אמר רבא מטלטלי דליתנהו בעינייהו בלא שבועה פי' מטלטלין וליתנהו בעינייהו אבל איכא סהדי דהני מטלטלי מדמי מטלטלי קמאי אינון וכן בעיסקא אי איכא בעין הדרא למרה ואי ליכא בעינא ואיכא סהדי דמחמת עיסקא קמאה הא דאהדרה למרה. ואי איתא למקבל עיסקא ממונא דנפשיה דשקיל וטרי ביה אע"ג דמקבל עיסקא מחבריה ולא שקיל מיניה אגר טירחיה שרי. מעשה בר' אלעזר מהנדוניא דאמר לאריסא עד האידנא זוזי דידי הוו ואי לא יהיבנא לך טפי מיחזי כריבית השתא שותפי אנן וכו'. עכ"ל:
2