אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ש״סOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 360
א׳כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל והילכתא כרבא:
1
ב׳[שם]
רב פפא קביל ארעא לאספסתא קדחי בה תאלי מי' צמחו בה אילנות כי קא מסתלק אמר להו הבו לי שבחאי אמר רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא דיקלא ואלים בעי מר שבחא פי' קיבל הימנו אילן לפירותיו לכך וכך שנים ונתעבה והגביר עיקרו הכי נמי דשקיל שבחא א"ל התם נמי אדעתא דהכי לא נחת אלא לאכילת פירותיו. הכא ארעתא דהכי נחת שכל אשר יצמח בה כאביי דאמר בשבת שקמה יש לו א"ל אפי' תימא כרבא התם לא אית ליה פסידא כל מה שהשביחה שקמה לא מנעה ממנו חרישה וזריעה הכא אית ליה פסידא. אמר ליה מאי פסידך ירא מקום הדקלים ביה זורע אספסתא שקיל ידא דאספסתא וזיל. א"ל אנא כרכומא רישקא רביי. אני הייתי מגדל במקומו כרכומא רישקא שדמיה יקדים א"ל דקאמרת כרכומא רישקא רביי שהוא דבר הנקצר בכל שנה ולא אסרת אנא תאלי הייתי נוטע בה למישקל שבחייהו גלית אדעתך דלא נחתת להא ארעא ארעתא למיעבד בה דבר קיימא למישם לך שבחיה ומיפק אלא מידי שתיעקריה ותשקליה ותיזיל כי מסלקת שקול כרכומא רישקא וזיל וכשתבא לעקור אינו עצים וזה יתן לו דמי עצים:
רב פפא קביל ארעא לאספסתא קדחי בה תאלי מי' צמחו בה אילנות כי קא מסתלק אמר להו הבו לי שבחאי אמר רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא דיקלא ואלים בעי מר שבחא פי' קיבל הימנו אילן לפירותיו לכך וכך שנים ונתעבה והגביר עיקרו הכי נמי דשקיל שבחא א"ל התם נמי אדעתא דהכי לא נחת אלא לאכילת פירותיו. הכא ארעתא דהכי נחת שכל אשר יצמח בה כאביי דאמר בשבת שקמה יש לו א"ל אפי' תימא כרבא התם לא אית ליה פסידא כל מה שהשביחה שקמה לא מנעה ממנו חרישה וזריעה הכא אית ליה פסידא. אמר ליה מאי פסידך ירא מקום הדקלים ביה זורע אספסתא שקיל ידא דאספסתא וזיל. א"ל אנא כרכומא רישקא רביי. אני הייתי מגדל במקומו כרכומא רישקא שדמיה יקדים א"ל דקאמרת כרכומא רישקא רביי שהוא דבר הנקצר בכל שנה ולא אסרת אנא תאלי הייתי נוטע בה למישקל שבחייהו גלית אדעתך דלא נחתת להא ארעא ארעתא למיעבד בה דבר קיימא למישם לך שבחיה ומיפק אלא מידי שתיעקריה ותשקליה ותיזיל כי מסלקת שקול כרכומא רישקא וזיל וכשתבא לעקור אינו עצים וזה יתן לו דמי עצים:
2
ג׳[שם]
רב ביבי בר אביי קביל ארעא אהדר ליה משוניתא פי' הגביה גבולותיה סביב כעין שן הר קרחו ביה זרדתא בההיא משוניתא צמחו בו אילנות של עוזרדין כי קא מסתלק אמר הבו לי שבחאי אמר רב פפי משום דאתיתו ממולאי אמריתו מילי ממולייתא אפי' רב פפא דבעי שבא דתאלי לא קאמר אלא דאית ליה פסידא שצמחו במקום הראוי לזריעה הכא מאי פסידא איכא במשונייתא אין דרך לזרוע:
רב ביבי בר אביי קביל ארעא אהדר ליה משוניתא פי' הגביה גבולותיה סביב כעין שן הר קרחו ביה זרדתא בההיא משוניתא צמחו בו אילנות של עוזרדין כי קא מסתלק אמר הבו לי שבחאי אמר רב פפי משום דאתיתו ממולאי אמריתו מילי ממולייתא אפי' רב פפא דבעי שבא דתאלי לא קאמר אלא דאית ליה פסידא שצמחו במקום הראוי לזריעה הכא מאי פסידא איכא במשונייתא אין דרך לזרוע:
3
ד׳[שם]
רב יוסף הוה ליה ההוא שתלא נוטע כרמים בקרקעות בעל הבית ועליו להיות אריס כל הימים ונוטל מחצה בפירות שכיב ושביק חמשה חתנוותא אמר עד האידנא לא הוו סמכי אהדדי השתא סמכי אהדדי ומפסדי לי. אמר להו אי ניחא לכו שבחייהו ומסלקתו מוטב ואי לא מסליקנא לכו בלא שבחא דאמר רב יהודה ואיתימא רב נחמן ואיתימא ר' יוחנן האי שתלא דשכיב ושבק יורשין מסלקינן ליה בלא שבחא פר"ח זצ"ל ולית הילכתא כוותיה. ההוא שתלא דאמר אי מפסידנא מסתליקנא אפסיד ממאי דאשכח כבר מיהו אכתי הוה שבחא רב יהודה אמר הוה מסליקנא ליה בלא שבחא דמסתלקא דקאמר בלא שבחא קאמר. רב כהנא אמר יהבינא ליה שבחא ומסליקנא ליה ומודה רב כהנא דאי אמר מסתליקנא בלא שבחא דמסליקנ' ליה בלא שבחא. רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא. ורבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם מאי דאפסיד מנכינן ליה שיימינן מאי מטי לבעל הבית בהפסדא ומנכינן ליה מחלקו דשתלא בשבחא ומאי דאשבח נישקול וליזיל:
רב יוסף הוה ליה ההוא שתלא נוטע כרמים בקרקעות בעל הבית ועליו להיות אריס כל הימים ונוטל מחצה בפירות שכיב ושביק חמשה חתנוותא אמר עד האידנא לא הוו סמכי אהדדי השתא סמכי אהדדי ומפסדי לי. אמר להו אי ניחא לכו שבחייהו ומסלקתו מוטב ואי לא מסליקנא לכו בלא שבחא דאמר רב יהודה ואיתימא רב נחמן ואיתימא ר' יוחנן האי שתלא דשכיב ושבק יורשין מסלקינן ליה בלא שבחא פר"ח זצ"ל ולית הילכתא כוותיה. ההוא שתלא דאמר אי מפסידנא מסתליקנא אפסיד ממאי דאשכח כבר מיהו אכתי הוה שבחא רב יהודה אמר הוה מסליקנא ליה בלא שבחא דמסתלקא דקאמר בלא שבחא קאמר. רב כהנא אמר יהבינא ליה שבחא ומסליקנא ליה ומודה רב כהנא דאי אמר מסתליקנא בלא שבחא דמסליקנ' ליה בלא שבחא. רבא אמר אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא. ורבא מאי שנא מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא התם מאי דאפסיד מנכינן ליה שיימינן מאי מטי לבעל הבית בהפסדא ומנכינן ליה מחלקו דשתלא בשבחא ומאי דאשבח נישקול וליזיל:
4
ה׳[שם]
רוניא שתלא דרבינא הוה אפסיד יהיב ליה תבתיה וסלקיה אתא לקמיה דרבא א"ל תא חזי מר מאי עביד לי א"ל שפיר קא עבד לך א"ל והא לא אתרי לי א"ל לא צריכא לאתרויי רבא לטעמי' דאמר רבא מקרי דרדקי שתלא וטבחא ואומנא מסלקינן להו בלא התראה. כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר מותרה ועומד הוא:
רוניא שתלא דרבינא הוה אפסיד יהיב ליה תבתיה וסלקיה אתא לקמיה דרבא א"ל תא חזי מר מאי עביד לי א"ל שפיר קא עבד לך א"ל והא לא אתרי לי א"ל לא צריכא לאתרויי רבא לטעמי' דאמר רבא מקרי דרדקי שתלא וטבחא ואומנא מסלקינן להו בלא התראה. כללא דמילתא כל פסידא דלא הדר מותרה ועומד הוא:
5
ו׳[שם ע"ב]
ההוא שתלא דאמר הבו לי שבחאי דבעינא למיסק לא"י אתא לקמי' דר"פ בר שמואל א"ל שומו לי' שבחי' א"ל רבינא הוא אשבח וארעא לא אשבח. א"ל פלגא קא אמינא א"ל עד האידנא הוה קא שקיל בעל הבית פלגא בפירות וזה עושה כל עבודותיו בה כמשפט האריסין עכשיו זה יטול כל המניע לו דהיינו חצי בשבח וילך ועל בעל הבית יוטל טורח עבודת הכרם ויצטרך לתתה לאריס ודרך אריס שיורד לכרם נטועה ליטול שליש בפירות נמצא בעל הבית מפסיד שליש ממחציתו בכל שנה. אמר ליה ריבעא דשבחא קא אמינא סבר רב אשי למימר ריבעא דתרי תילתי המניעין לבעל הבית משתוציא שליש שיצטרך לתת שליש לאריס שיורד לה דהוא דנקא דכל שבח הכרם כגון אם השבח שש דינ' יוציא מהם שליש שעתיד לתת לאריס נותרו ד' דינ' מהם. מהן יטול השתל דינר והיינו ריבעא במאי דמטי לבעל הבית דהוא דנקא דשבחא כוליה. דאמר רב מיניומי בריה דרב נחומי' באתרא דשקיל שתלא פלגא בפירות ועושה עבודתה לעולם ואריס היורד לתוך כרם גמורה ועובדה נוטל שליש בפירות. האי שתלא דבעי לאיסתלוקי שיימינן ליה שבחא כי היכי דלא ניפסד בעל הבית כלומר מעיינינן במילתיה למיתב ליה כי היכי דלא נימטייה לבעל הבית פסידא בסילוקו של זה אי אמרת בשלמא דנקא שקיל שתלא שפיר דכי היכי הדר שקיל אריסא תילתא הרי ג' דינרין בין שניהם פש ליה פלגא לבעל הבית כדהוה שקיל עד השתא אלא אי אמרת ריבעא ממש דינר וחצי והאריס יטול שליש שהן שוויין שני דינרין פסיד בעל הבית חצי דינר ממחציתו א"ל רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי ונימא ליה שתלא מנתא דידך הב ליה לאריסא שיטרח בו בהחצי שלך שהיה מוטל עלי לעשות ואתה אוכל פירות הב ליה לאריסא ועלי לנכות מחלקי כפי המגיעו לו והיינו ריבעא ממש דינר וחצי כיצד טול אתה ג' ריבעי כרם לחלקך מהם תתן השליש לאריס נמצאת אוכל כל השנה חצי פירות הכרם בלא יציאה מנתא דידי מאי דבעינ' עבידנא ביה אני אמכור לאחרים הרביע המגיע לידי. ולא שייך גבאי למיתן מנתא לאריסא דהא מזביננא ומסתליקנא והקונה ירד ויעשה ויאכל ואם באתה לקנותו הרי אין עלי לעשותו לך ותאכל אתה פירותיו בחנם תתנהו לאריס ולישקול מיניה וביה שהרי עכשיו אתה קונהו ממני ולעולא ריבעא ממש קאמר רב פפא (ואין בעל הבית מפסיד כלום שעד עתה היה אוכל חצי פירות ומעתה יאכל שני שלישים והיינו ד' דינרין) א"ל כי מטית לשחיטת קדשים תא אקשי לי. הכרתי בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות וכי מטית למסכת זבחים שהיא עמוקה תא אקשי לי ואתרץ לפי קושייתך. ויש מפרשים דדחי' מידחא. ולא היא על כרחיך קבולי קיבלה. חדא דקושיא מעלייתא היא. ועוד מדקאמר סבר רב אשי למימר מכלל דבמסקנא לאו הכי הוא:
ההוא שתלא דאמר הבו לי שבחאי דבעינא למיסק לא"י אתא לקמי' דר"פ בר שמואל א"ל שומו לי' שבחי' א"ל רבינא הוא אשבח וארעא לא אשבח. א"ל פלגא קא אמינא א"ל עד האידנא הוה קא שקיל בעל הבית פלגא בפירות וזה עושה כל עבודותיו בה כמשפט האריסין עכשיו זה יטול כל המניע לו דהיינו חצי בשבח וילך ועל בעל הבית יוטל טורח עבודת הכרם ויצטרך לתתה לאריס ודרך אריס שיורד לכרם נטועה ליטול שליש בפירות נמצא בעל הבית מפסיד שליש ממחציתו בכל שנה. אמר ליה ריבעא דשבחא קא אמינא סבר רב אשי למימר ריבעא דתרי תילתי המניעין לבעל הבית משתוציא שליש שיצטרך לתת שליש לאריס שיורד לה דהוא דנקא דכל שבח הכרם כגון אם השבח שש דינ' יוציא מהם שליש שעתיד לתת לאריס נותרו ד' דינ' מהם. מהן יטול השתל דינר והיינו ריבעא במאי דמטי לבעל הבית דהוא דנקא דשבחא כוליה. דאמר רב מיניומי בריה דרב נחומי' באתרא דשקיל שתלא פלגא בפירות ועושה עבודתה לעולם ואריס היורד לתוך כרם גמורה ועובדה נוטל שליש בפירות. האי שתלא דבעי לאיסתלוקי שיימינן ליה שבחא כי היכי דלא ניפסד בעל הבית כלומר מעיינינן במילתיה למיתב ליה כי היכי דלא נימטייה לבעל הבית פסידא בסילוקו של זה אי אמרת בשלמא דנקא שקיל שתלא שפיר דכי היכי הדר שקיל אריסא תילתא הרי ג' דינרין בין שניהם פש ליה פלגא לבעל הבית כדהוה שקיל עד השתא אלא אי אמרת ריבעא ממש דינר וחצי והאריס יטול שליש שהן שוויין שני דינרין פסיד בעל הבית חצי דינר ממחציתו א"ל רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי ונימא ליה שתלא מנתא דידך הב ליה לאריסא שיטרח בו בהחצי שלך שהיה מוטל עלי לעשות ואתה אוכל פירות הב ליה לאריסא ועלי לנכות מחלקי כפי המגיעו לו והיינו ריבעא ממש דינר וחצי כיצד טול אתה ג' ריבעי כרם לחלקך מהם תתן השליש לאריס נמצאת אוכל כל השנה חצי פירות הכרם בלא יציאה מנתא דידי מאי דבעינ' עבידנא ביה אני אמכור לאחרים הרביע המגיע לידי. ולא שייך גבאי למיתן מנתא לאריסא דהא מזביננא ומסתליקנא והקונה ירד ויעשה ויאכל ואם באתה לקנותו הרי אין עלי לעשותו לך ותאכל אתה פירותיו בחנם תתנהו לאריס ולישקול מיניה וביה שהרי עכשיו אתה קונהו ממני ולעולא ריבעא ממש קאמר רב פפא (ואין בעל הבית מפסיד כלום שעד עתה היה אוכל חצי פירות ומעתה יאכל שני שלישים והיינו ד' דינרין) א"ל כי מטית לשחיטת קדשים תא אקשי לי. הכרתי בך שאתה חדוד ויודע להעמיק ולהקשות וכי מטית למסכת זבחים שהיא עמוקה תא אקשי לי ואתרץ לפי קושייתך. ויש מפרשים דדחי' מידחא. ולא היא על כרחיך קבולי קיבלה. חדא דקושיא מעלייתא היא. ועוד מדקאמר סבר רב אשי למימר מכלל דבמסקנא לאו הכי הוא:
6
ז׳[שם]
אמר רב מניומי בריה דרב נחומי קופה סבא פלגא שטפה נהר ריבעא פי' גפן שהזקינה בכרם הרי היא כשאר זמורות וקנים שחולקים בהן ונוטל בהם שתלא פלגא כשאר פירות דכיון דאורחא בהכי אדעתא דהכי נחת שטפה נהרא ובאו לחלוק את העצים הוה ליה כשתלא דמסתלק בלא זימניה ושקיל ריבעא כדאמרן שטפה נהרא פעמים שעוקרין לגמרי פעמים ששוטף את הקרקע והכחישו ואינו ראוי לצמוח בו כלום עד זמן מרובה:
אמר רב מניומי בריה דרב נחומי קופה סבא פלגא שטפה נהר ריבעא פי' גפן שהזקינה בכרם הרי היא כשאר זמורות וקנים שחולקים בהן ונוטל בהם שתלא פלגא כשאר פירות דכיון דאורחא בהכי אדעתא דהכי נחת שטפה נהרא ובאו לחלוק את העצים הוה ליה כשתלא דמסתלק בלא זימניה ושקיל ריבעא כדאמרן שטפה נהרא פעמים שעוקרין לגמרי פעמים ששוטף את הקרקע והכחישו ואינו ראוי לצמוח בו כלום עד זמן מרובה:
7
ח׳[שם]
ההוא גברא דמשכן ליה פרדיסא לחבריה לעשר שנין כמשכנתא דסורא א"נ בנכייתא וקש לחמש שנין הזקין בזמנו שהיה ראוי לכך. אביי אמר פירא הוי עצים שלו ויטלם המלוה. רבא אמר קרנא הוי וילקח בהם קרקע ויאכל פירות עד מישלם עשר שנין דלא מיכליא קרנא:
ההוא גברא דמשכן ליה פרדיסא לחבריה לעשר שנין כמשכנתא דסורא א"נ בנכייתא וקש לחמש שנין הזקין בזמנו שהיה ראוי לכך. אביי אמר פירא הוי עצים שלו ויטלם המלוה. רבא אמר קרנא הוי וילקח בהם קרקע ויאכל פירות עד מישלם עשר שנין דלא מיכליא קרנא:
8