אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שנ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 359
א׳תשובה זו שהשיב רבינו תם זצ"ל לבני פריש. חיזרני על כל צדי צדדין ולפני כל יודעי דת ודין ולא מצינא דינ' דבר מיצרא לגבי בתים זולתי בית הבנוי ע"ג קרקע חבירו דאין יכול לומר עציי ואבניי אני נוטל. אי נמי למכור לאיש אחר זכותו שבעצים ושבאבנים כדאמרינן ארעא דחד ודיקלי דחד כגון שלקח אילנות בלא קרקע ועתה רוצה למוכרן. אבל בבית אצל ארעא לא מישתמיט תלמודא דאיירי ויש ללמוד משדה. דהתם איכא למימר טעמא מחרישה כדמוכח מילתא בשילהי שמעתא דאמר אם יכול להכניס תלם אחד אית בה משום דינא דבר מיצרא. ואי לא לית בה משום דינא דבר מיצרא. ואם באת לומר בכל דבר איכא דינא דבר מיצרא תיפוק ליה משום משוניתא אע"ג דאינו יכול להכניס. וא"ת לפי שאינו של מוכר אין דעתו לקנותו א"כ אפי' קרקע ראוי לחרישה שיכול להכניס כמה תלמים ליכא דינא דבר מיצרא ולא פלוג רבנן בין להפסד מועט להפסד מרובה דא"כ נתת דבריך לשיעורין. אלא ודאי נראין הדברים דאין דינא דבר מיצרא אלא בשדה לבדה דעביד אינש דשכיח למזבן ואיכא ועשית הישר והטוב משום דחזי למזבן שדה גדולה וחורש וזורע בה וקוצר בבת אחת. אבל בית וריבבא דדיקלא דמשוניתא דמי ולא שכיח למיזבן דירתיה לא מזבין אינש ומאן ציית למיעקר כיסיה ומשכניה וליכא טעמא דמחרישה כדפרי'. ועל השדות אנו בושין ואין לגלגל בתים עלינו כיון דאיכא לאיפלוגי ומפני שלא הוצרכנו לדינא דבר מיצרא אצל בתים לא חששנו להאריך על הטענות האחרונות דמפקי ליה מתורת מצרנות דלגבי שלא הי' בהם ממש אלא ודאי היה זוכה. והרוצה להוציא מחבירו בבית דין מכח מצרנות עליו להביא ראיה. ע"כ התשובה. וכבר היה מעשה ודן הרב ר' יצחק הלבן זצ"ל כדברי ר"ת זצ"ל:
1
ב׳וזו תשובת מורי' רבי' יהונתן זצ"ל. לאיש המשביר בר. עמקיו נשקו בר. ואני נכנסתי בבר. לכן אל ישליכני בר. ומה יעוז ערום בדבר. נגד אמרכל וגזבר. בקי וסבר. מנהיג הדור ודבר. אכן הרשני ומה ידון תולעת כמוני על דבר המצרנות מה ידעתי ולא תדע הלא עמך תמימות חכמה ואני מה לתלות עליו ולהשען הלא רבינו תם פסק שאין דין מצרנות בבתים הלא הם כתובים בספר הישר דבריו. גם על ידי היה מעשה ושאלתי את מורי הרב ר' יצחק מבה"ם ודן כדברי ר"ת זצ"ל. אבל לפי שרבותי' נדים משום דינא דבר מצרא נראה לפי הענין דאפי' משכנתא בלא שתא דהא כי אמרינן סתם משכנתא שתא למאי נפקא מינה לא אמר לדינא דבר מיצרא ושכירות הוי חילוק כמו שחילקת בין גוף לפירות ולהמתין לקטן אין נראה כמו דלא גרע מהני צירי ומהני שרו וכי האי גוונא דאינו מזומן ושוה לא תיקנו הטוב והישר ולא צריך למיקניא ביה. ואם בעבור שלא חלקו ושמא תאמר אין לו קודם חלוקה ואינו יכול למכור בדבר הזה יש בו פקפוק מעט דרבינו שמואל זצ"ל פי' למאן דאמר אין לבכור קודם חלוקה כ"ש לפשוט ופירושו מוכיח קצת מדאמר מר סבר לא עשה כלום בפלגא משום דאפילו חלק פשיטותו לא מכר. ואני אומר בשביל שלא היה בדעתו למכור אלא הכל ביחד. וכי האי גוונא איכא בכתובות. וטובות וכל ברכת אבות ישיגו מערבות לראש מורי הרב ר' שמחה ושלום לו ולתורתו ולישיבתו כחשקי יהונתן ב"ר יצחק. ומורי רבי' אבי העזרי זצ"ל כתב דבבתים שייך דינא דבר מצרא כדפרי' לעיל בפ' איזהו נשך בשמעת' מאי משכנתא דשכונה גביה. ונראה בעיני אני המחבר אפילו לדברי הנוהגין בדינא דבר מיצרא בבתים ראובן שרוצ' למכור את ביתו לשמעון ולוי הוא מצרן של ראובן ומעכב על ידי שמעון מלקנות ולוי יש לו בית ודירה ושמעון אין לו שאין לוי יכול לעכב על ידו של שמעון מלקנות דלא תקינו דינא דבר מיצרא אלא היכא שהלוקח והמוכר יש להם דירה או שניהם אין להם. אבל היכא שהמצרן יש לו בית דירה ולוקח אין לו האיך נאמר ללוקח שיניח למצרן לקנות על השבע משום הישר והטוב ובעצמו יטלטל אנה ואנה והתורה אמרה דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואין זה דרך נועם ולא נתיבת שלום שיהא זה מטלטל וזה קונה על השבע. וראיה לדבר מפ"ק דבבא בתרא רוניא זבן ארעא אמיצרא דרבינא בעי רבינא לסלוקי משום דינא דבר מיצרא א"ל רב סמא בריה דרב ייבא לרבינא אמרי אינשי ארבעי לצלא וארבעה לצללא. ופי' רש"י זצ"ל ארבעה ככרות צריכין לרצען עני. ושמעתי צלא דצען עני וצללא רצען עשיר וכן א"ל ארבע ככרות צריכין לעני רצען למאכולת ביתו כמו שצריכין לעשיר וזה עני הוא וצריך לו השדה לפרנסה וכשם שאתה אומר לו הסתלק מעלי בדינא דבר מיצרא שהיא משום ועשית הישר והטוב כך אני אומר לך ועשית הישר והטוב לעני הזה ואל תסלקהו. והכא נמי עד שאנו אומרים ללוקח עשה הישר והטוב עם המצרן והנח לו לקנות על השבע ובעצמך תטלטל אדרבה נאמר למצרן עשה הישר והטוב עם זה והנח לו לקנות זה הבית שלא יהא מטלטל אנה ואנה ואתה שב בביתך אחרי שיש לך בית דירה. ופירכא דרבינו תם זצ"ל דפריך והא אין מרחמין בדין לאו פירכא היא דעיקר הדין כך הוא מעיקרא הכי איפסיקת הילכתא דבר מיצרא שאין על זה להטלטל ולהניח את זה לקנות על השבע. ולא דמי לההיא דהכותב דתנן מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין והיה לו פקדון או מלוה ביד אחרים ר' טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן. ר' עקיבה אומר אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה דהתם ר' טרפון מדת רחמנות קאמר כדקאמר התם ר' יוסי בר חנינא אומר לכושל שבראיה ור' יוחנן לכתובת אשה משום חינה וקמהדר לי' ר' עקיבה אין מרחמין בדין. ובירושלמי מפרש ר' יוסי בר חנינא אומר לכושל שבריותיו כגון מלוה בעדים ומלוה בשטר ינתנו למלוה בעדים ר' אומר לכושל בגופו כל זה הוא משום רחמנות ולהכי מפליג עליה ר' עקיבה וקאמר אין מרחמין בדין שכך היו רגילים פעמים לדון מדת רחמנות ולא מדת הדין כדאמרי' בפ' נערה ר' אלעזר סבר לזון ממטלטלי אמר לפניו ר' שמעון בן אליקים רבי יודע אני בך שאין מידת הדין אתה עושה אלא מידת רחמים אתה עושה אלא שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות אף הכא ר' טרפון מדת רחמנות קאמר וקא מהדר ליה ר' עקיבה אין מרחמין בדין אלא הכא עיקר דינא דמצרנות הכי הוא שלא הטילו עליו רבנן חובה להיות גולה ומטלטל מבית לבית ולעשות חסד עם זה שיקנה בית על השבע שהרי התורה אמרה חייך קודמין לחיי חבירך. והא נמי דפריך ר"ת זצ"ל מה שייך זה המעשה כאן. ואי משום דאיירי ברוניא ורבינא נמי ליתני ההיא דהמקבל דרוניא שתלא דרבינא הוה והנך תרי עובדי לייתי התם הא נמי לא פירכא היא דרבות כהנה בתלמוד. ורבינו תם זצ"ל גופיה תמיה אני אי עביד בה עובדא. הילכך נראה בעיני שאין לוי יכול לעכב על יד שמעון מלקנות שאע"פ שהוא מצרן. יצחק בר משה נב"ה המחבר:
2
ג׳[שם]
הני ארבע דבי מיצרא דקדים חד מינייהו וזבן זביני' זביני ואי אתו בהדי הדדי פלגי לה בקרזול באלכסונו' שיהא כל אחד נוטל בה על פני כולה כזה:
הני ארבע דבי מיצרא דקדים חד מינייהו וזבן זביני' זביני ואי אתו בהדי הדדי פלגי לה בקרזול באלכסונו' שיהא כל אחד נוטל בה על פני כולה כזה:
3
ד׳[דף ק"ט ע"א]
המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות פחות משבע שנים לא יזרענה פשתן שזרע פשתן מכחיש את הארץ הרבה ואינה חוזרת ליושנה עד שבע שנים. והא לא מיתוקמא אלא בחכירות דאי בקבלנות מאי דבעי ליזרע שהרי הבעלים חולקין בו. ואין לו בקורת שקמה עץ סרק הוא וקוצץ ענפיו לקורת בנין והם חוזרים וגדילים ופחות משבע שנים אין נעשות קורות. קיבלה לפחות משבע שנים לא יקוץ קורת שקמה שבה. קיבלה ממנו לשבע שנים זורעה שנה ראשונה פשתן ויש לו בקורת שקמה. אמר אביי בקורת שקמה אין לו בשבח שקמה יש לו. עשו ענפים והשביחן שמין לו שבחם לכשיסתלק. ורבא אמר אפילו בשבח שקמה אין לו:
המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות פחות משבע שנים לא יזרענה פשתן שזרע פשתן מכחיש את הארץ הרבה ואינה חוזרת ליושנה עד שבע שנים. והא לא מיתוקמא אלא בחכירות דאי בקבלנות מאי דבעי ליזרע שהרי הבעלים חולקין בו. ואין לו בקורת שקמה עץ סרק הוא וקוצץ ענפיו לקורת בנין והם חוזרים וגדילים ופחות משבע שנים אין נעשות קורות. קיבלה לפחות משבע שנים לא יקוץ קורת שקמה שבה. קיבלה ממנו לשבע שנים זורעה שנה ראשונה פשתן ויש לו בקורת שקמה. אמר אביי בקורת שקמה אין לו בשבח שקמה יש לו. עשו ענפים והשביחן שמין לו שבחם לכשיסתלק. ורבא אמר אפילו בשבח שקמה אין לו:
4