אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שס״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 363
א׳פר"ח זצ"ל אמר רב נחמן הכל לאחר מנהג המדינ' ואוקימנ' כמנהג המקום והטוען גולתי המנהג עליה להביא ראיה וקיימא לן כוותיה עכ"ל. וכן כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל דהילכתא כרב נחמן:
1
ב׳[שם]
יתומים אומרים אנו השבחנו ואין לבעל חוב כלום במה שהשביחו היתומים ובע"ח אומר אביכם השביח:
יתומים אומרים אנו השבחנו ואין לבעל חוב כלום במה שהשביחו היתומים ובע"ח אומר אביכם השביח:
2
ג׳[שם ע"ב]
סבר רב כהנא למימר על בעל חוב להביא ראיה מאי טעמא ארעא בחזקת יתמי קיימא ובעל חוב לייתי ראיה ולישקול. א"ל ההוא סבא הכי אמר ר' יוחנן על היתומים להביא ראיה מאי טעמא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגבייה דמיא ויתמי ניתי ראיה ונישקלי'. אמר אביי אף אנן נמי תנינא ספק זה קדם ספק זה קדם בבא בתרא באילן הנטוע בתוך חמישים אמה לעיר קתני התם אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים. אם האילן קודם קוצץ ונותן דמים. ספק זה קדם ספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים אלמא כיון דבין הכי ובין הכי למיקץ קאי כי מספקא לן אמ' קוץ ממה נפשך ודמי אייתי ראיה ושקיל והכא נמי בין יתומים השביחו בין אביהם השביח דינו ליטול קרקע עם השבח ואם היתומים השביחו מעלה להם השבח בדמים כדלקמן. הילכך גבי לארעא עם השבח ממה נפשך נמצאו היתומים תובעים להוציא ממנו ועליהם הראיה. סבר רב חנינא למימר בארעא מסלקינן להו ויהבינן להו גריוא בארעא שיעור שבחייהו ולא היא בדמי מסלקינן להו ומעלין אותן מן הקרקע בדמים ולא שקלי בארעא גופא. מדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שלשה שמין להן את השבח בכור לפשוט יתומים שהשביחו קרקע קודם שחלקו וקיימא לן אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם דהוה ליה ראוי כשבאין לחלוק נוטל הבכור פי שנים בקרקע כשהיא משובחת ושמין את השבח ונותן לפשוט רביע שהוא מגיע לו בשבח שבתוך חלקו של זה. וכן בעל חוב ליתומים וכן בעל חוב שקדם שטר הלואתו לשטרי המקח של לקוחות טודפה מהם עם מה שהשביחוה ושם להם שבח ונותן דמים וטעמא דכולהו משום דארעא מעיקרא דידיה הוא ואין לנו לכופו למכור להם קרקע שלו בשביל השבח. א"ל רבינא לרב אשי ובעל חוב ללקוחות מי אית ליה שבחא ללוקח והאמר שמואל בע"ח גובה את השבח וכי תימא כאן בשבח המגיע לכתפים כאן בשבח שאין מגיע לכתפים והא מעשים בכל יום וקא מגבי ואפילו בשבח המגיע לכתפים. לא קשיא כאן דמסיק שיעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק שיעור ארעא ושבחא. הניחא למאן דאמר אי אית ליה זוזי ללוקח לא מסלק ליה לבעל חוב שפיר אלא למ"ד אי אית ליה ללוקח מצי מסלק ליה לבעל חוב נימא ליה כיון דאילו הוו לי זוזי הוה מסליקנא לך השתא דלית לי זוזי הב לי גריוא דארעא בהאי ארעא שיעור שבחאי. הכא במאי עסקינן כגון דשויה ניהליה אפותיקי דאמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו:
סבר רב כהנא למימר על בעל חוב להביא ראיה מאי טעמא ארעא בחזקת יתמי קיימא ובעל חוב לייתי ראיה ולישקול. א"ל ההוא סבא הכי אמר ר' יוחנן על היתומים להביא ראיה מאי טעמא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגבייה דמיא ויתמי ניתי ראיה ונישקלי'. אמר אביי אף אנן נמי תנינא ספק זה קדם ספק זה קדם בבא בתרא באילן הנטוע בתוך חמישים אמה לעיר קתני התם אם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים. אם האילן קודם קוצץ ונותן דמים. ספק זה קדם ספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים אלמא כיון דבין הכי ובין הכי למיקץ קאי כי מספקא לן אמ' קוץ ממה נפשך ודמי אייתי ראיה ושקיל והכא נמי בין יתומים השביחו בין אביהם השביח דינו ליטול קרקע עם השבח ואם היתומים השביחו מעלה להם השבח בדמים כדלקמן. הילכך גבי לארעא עם השבח ממה נפשך נמצאו היתומים תובעים להוציא ממנו ועליהם הראיה. סבר רב חנינא למימר בארעא מסלקינן להו ויהבינן להו גריוא בארעא שיעור שבחייהו ולא היא בדמי מסלקינן להו ומעלין אותן מן הקרקע בדמים ולא שקלי בארעא גופא. מדרב נחמן דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שלשה שמין להן את השבח בכור לפשוט יתומים שהשביחו קרקע קודם שחלקו וקיימא לן אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם דהוה ליה ראוי כשבאין לחלוק נוטל הבכור פי שנים בקרקע כשהיא משובחת ושמין את השבח ונותן לפשוט רביע שהוא מגיע לו בשבח שבתוך חלקו של זה. וכן בעל חוב ליתומים וכן בעל חוב שקדם שטר הלואתו לשטרי המקח של לקוחות טודפה מהם עם מה שהשביחוה ושם להם שבח ונותן דמים וטעמא דכולהו משום דארעא מעיקרא דידיה הוא ואין לנו לכופו למכור להם קרקע שלו בשביל השבח. א"ל רבינא לרב אשי ובעל חוב ללקוחות מי אית ליה שבחא ללוקח והאמר שמואל בע"ח גובה את השבח וכי תימא כאן בשבח המגיע לכתפים כאן בשבח שאין מגיע לכתפים והא מעשים בכל יום וקא מגבי ואפילו בשבח המגיע לכתפים. לא קשיא כאן דמסיק שיעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק שיעור ארעא ושבחא. הניחא למאן דאמר אי אית ליה זוזי ללוקח לא מסלק ליה לבעל חוב שפיר אלא למ"ד אי אית ליה ללוקח מצי מסלק ליה לבעל חוב נימא ליה כיון דאילו הוו לי זוזי הוה מסליקנא לך השתא דלית לי זוזי הב לי גריוא דארעא בהאי ארעא שיעור שבחאי. הכא במאי עסקינן כגון דשויה ניהליה אפותיקי דאמר לו לא יהא לך פרעון אלא מזו:
3