אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שע״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 373
א׳הרי רבי' יצחק אלפסי זצ"ל ורב האיי גאון זצ"ל ופר"ח זצ"ל ורב יהודאי גאון זצ"ל כולהו סבירא להו דכל הדברים הידועים שהיו של ראובן והם דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ונמצאו ביד שמעון או ביד יורשיו אחריו והם טוענין שלקוחין הם בידם אינן נאמנין אלא מוציאין אותם מידם ואפי' בלא שבועה. ורש"י זצ"ל פי' בפ' כל הנשבעין דוקא סיפרא דאגדתא שאין אדם עשוי ללמוד בו תדיר אבל שאר ספרים אינן עשויים להשאיל ולהשכיר לפי שמתקלקלים. כמו ששנינו בהמוצא ספרים לא ילמוד בהם לכתחילה ולא יקרא אחר עמו. ויכול לומר לקוחה היא בידי ואין צריך לכתוב עליהן שטר מכירה אלא לרווחא דמלתא שלא יצטרך לישבע וכן קבלתי מר' יצחק הלוי זצ"ל עכ"ל. ורבי' תם זצ"ל פליג על רש"י זצ"ל ופסק דספרים הם עשויין להשאיל ולהשכי' כדאמ' בכתובו' פ' נערה הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד. רב הונא ורב חסדא חד אמר זה המלמד תורה ומלמדה לאחרים. וחד אמר זה הכותב תורה ונביאים וכתובים ומשאילן לאחרים. וה"ה ספרי התלמוד או כ"ש. שבהם תלויה הוראה והא דנקט תורה נביאים וכתובים משום דבימיהם לא היו כותבים משנה ותלמוד משום דדברים שבעל פה אסור לאומרה בכתב. אלא בימי רב אשי שראה שנתמעטו הלבבות וכתב התלמוד. וההיא דהגוזל בתרא דתנן המכיר כליו או ספריו ביד אחר אם יצא לו שם גניבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול ואם לאו לא כל הימנו שאנו אומרים מכרו לאחד ולקחו זה ממנו לדברי רת"ם והגאונים דלעיל סברי דשאר ספרים נמי שאינם אגדתא עשויין להשאיל ולהשכיר יהא נאמן במיגו דאי בעי אמר השאלתי לך. ואפי' לא יצא לו שם גניבה בעיר פי' רבינו תם זצ"ל דההיא באדם דידעינן ביה שאינו רגיל להשאיל ספריו לשום אדם. אי נמי ברגיל להשאיל וזה שבידו אינו רגיל לשאל. דלאו אמ' דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן אלא בגברא שעשוי להשאיל ולהשכיר ובגברא שעשוי לישאל ולשכור כגון רשויה ראה בידו דלית ליה מיגו דאי בעי ואמר אינם בידי ולא באו לידי מעולם:
1