אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שע״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 372
א׳כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל וכן הילכתא כרבא מהא שמעת' שמעינן דמאן דמקפיד אחבריה מידי בדברים העשוים להשאיל ולהשכיר או דאושאילו לדידיה וידוע ההוא מידי דהוא דיליה בסהדו אע"ג דכי אפקדיה או אושאיליה דלאו באפי סהדי ואמר הלה לקוח הוא בידי או משכון הוא בידי אינו ואפילו מת ההוא דאיתפקד ההוא מידי גביה וטענו בנו דלקוח הוא או משכון הוא גביה אבוהון לא מהימני דכי היכי אבוהון לא מהימן הכי נמי לא מהימני. כי הא דרבא אפיק זוגא דסרבלא וסיפרא דאגדת' מיתמי בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר ואמר חזרתי ולקחתיו הימנו אינו נאמן דלא אצטריך הא דשלח ר' חנינא בר אבין אלא היכא דלא אושאיליה ולא אוגריה באנפי סהדי. אבל היכא דאושאילי' גבי סהדי אע"ג דליתיה מדברים העשוין להשאיל ולהשכיר הא איכ' סהדי דשאלה הוא גביה. הילכך אי אמר חזרתי ולקחתיו הימנו אינו נאמן. ובהדי' גרסי' בפרק חזקת הבתים מתיב ר"נ בר יצחק אומן אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה היכי דמי אי דאיכא עדים אמאי אחר יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים ושמעי' היכא דאיכא עדים דיהבי' ניהלי' להא מנא באנפייהו אפי' אחר שאינו אומן אין לו חזקה. וכבר ביררנוהו בפ' המפקיד וכן הילכתא. ואע"ג דחזינן למקצת רבוות' דסביר' להו דהאי דשלח ר' חנינא בר אבין דברים העשוין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן. ורבא נמי דאפיק זוגא דסרבלא וסיפרא דאגדת' מיתמי בדברי' העשוין להשאיל ולהשכי' במי שטענוהו כלים תחת כנפיו הוא. מהא שמעתא שמעי' דלאו הכי מילתא דאי איתא להאי סברא לא הוי מקשי' עליה דרבא כדאמ' בסכינא דאשכבתא יכול לטעון עד כדי דמיהן מיהא דאפיק זוגא דסרבלא וסיפר' דאגדת' מיתמי בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר ונמי אע"ג דמקשינן מינה הוה ליה לפרוקי מי דמי התם כשטענוהו לאביהם כלים הניטלי' תחת כנפיו הכא לא. ומדלא פריך הכי אלא קא פריך הכי התם עביד אינש דמושיל ומוגר הכא כיון דמיפגמא לא מושאיל אינשי שמעי' דהאי דשלח ר' חנינא בר אבין אכולי עלמא הוא. וכן הילכת'. עכ"ל: וחלק על רב האי גאון זצ"ל שפי' דבנגזל והטמין כליו תחת כנפיו מיירי. והרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל כתב תשובתו בפ' כל הנשבעין וז"ל רב האי בן רב שרירא גאון זצ"ל וששאלתם הא דקיי"ל דברי' העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן היאך יקנה אדם מטלטלין והלא כל דברים כלי כסף וכלי זהב ובגדים וספרים וכיוצא בהן עשויין להשאיל ולהשכיר זולתי דברים המיוחדים כגון כיס ואוכפא א"כ הוא היאך יקנה כל הכלים העשוין להשאיל ולהשכיר אם בעדים אי אפשר שלא ישכחו העדים או ימותו ואם בשטר אפשר שיאבד ויחזור המערער ואם בחזקה חזקתו במה ואנה ראי' שיש להם חזקה היתכן שנעמיד אותו כגון העבדים שחזקתן ג' שנים וזה שאמרו אינן נאמנים אפי' בשבועה אלא שכנגדו נשבע ונוטל. מיהו אדם שרואה שנטל כלי מבית חבירו ויצא ואמר לקוח הוא בידי. ובעל הבית אומר השאלתיו או על כל אדם המוציא כלים מבית חבירו זה אומר שאולין וזה אומר מכורין. יפרש לנו אדונינו. הכי חזינן בי דבר ברור הוא דלא איתמר הא דשלח רב הונא בר אבין דברים העשוין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן אלא אנגזל והקים דברי רבה דאוקמה למתני' בכלים הניטלים תחת כנפיו כגון שהעידו עדים כי ראובן המלוה נכנס לבית שמעון הלוה ונטל תחת כנפיו משכון ויצא ולא ידעו העדים מה הוא וזה אמר לא נטלתי הרי בעל הבית נשבע ונוטל והעמיד דרב יהודה כגון שהיו העדים יודעין הדבר אבל ראו את הכלים כי בראשונה מודה הוא המלוה כי לקח כלים שהן שלו ובזו ראו העדים את הכלים וידעו מה הן ועכשיו באו לדין בעל הבית טוען שאולין הן בידך החזיר' לי והנוטל אומר לקוחין הן בידי קאמר רב יהודה כגון זה אינו נאמן ודינו דין גזל ונשבע בעל הבית כי שאולין הן בידו ונוטלן ולא אמר רב יהודה אלא בבעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו אבל אם בעה"ב זה עשוי למכור את כליו נאמן זה האומר לקוחין הן בידי וכשאמר רב יהודה זה עיקר שמועה זו בזמן שהטמין זה את הכלי תחת כנפיו אבל אם הוציאן כשהן מגולין ועכשיו אמר זה לקוחין הן בידי נאמן ומשביעין אותו שבועת היסת. וגם כשהטמינו ויצא לא אמר רב יהודה אינו נאמן אלא בזמן שאינו צנוע אבל אם צנוע הוא ואותן כלים דרכן להטמינן והוציאן תחת כנפיו נאמן אבל אם אינו צנוע אינו נאמן לומר כי לקוחין הן בידו. ואחר כל הדברים האלה אמרנו נמצאת אומ' כי זה שאמרנו לעיל דאי אינש צנוע ודבר שדרכו להטמין והטמינן תחת כנפיו נאמן. ולא אמרי' אלא בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר אינו נאמן ובהדי הוא דשלח רב הונא בר אבין ואפי' רישא לא אמר אלא בבעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו וטען אחר כן בעל הבית כי בשאלה לקחתם וזה טען כי בקנייה לקחתים אינו נאמן מאי טעמא דזה שהחביאו מתבייש הוא מן השאלה אבל הוליכן מגולין אע"פ שהן עשויין להשאיל ולהשכיר ואין בעל הבית עשוי למכור את כליו אפי' הכי נאמן לומר לקיחין הן בידי . וכן אם היה צנוע אע"פ שאין דרכן להטמין והטמינן אע"פ שאינו עשוי להשאיל ולהשכיר ואין בעה"ב עשוי למכור את כליו. נאמן האומר לקוחין הן בידי . וכי אינן עשוין להשאיל ולהשכיר אע"ג דאינו צנוע ואין דרכו להטמין והטמינו ועשוין להשאיל ולהשכיר נאמן לומר לקוחין הן בידי . נמצאת אמונת בעל הבית בענין אחד ובשבועת היסת. ואמונ' הלוקח בארבעה פנים ובשבועת היסת. וזה שאמרנו כלים העשוין להשאיל ולהשכיר לאו בעדים תליא מילתא אלא בפגם אם הם כלים פעמים שנפגמים מחמת תשמיש כגון בגדים שנשחקים ומטונפים וכלי כסף וכלי נחשת שנצרפים וספרים שנקרעים כיון דדרך בני אדם להקפיד על שאילתם אין אלו עשויין להשאיל ולהשכיר. הלא תראה כי רבא ס"פ המקבל בההוא דחבל סכינא דאשכבתא הכי נמי דמיפגמן קפדי אינשי ולא מושאילי. ואדם שאינו עשוי למכור כליו נמי הוא כגון שראו צורבא מרבנן שאין דרכו לעסוק בסחורות. אבל בעלי בתים המצויין בשווקים תדיר דרכן למכוד כליהן שפעמים מוקיר כליהם ומוכרן וכשמזדלזל המין כמוהו קונה. וכל אלו הדברי' אינן אלא בכלי תשמישי הבתים כגון כרים וכסתות ומטות וחביות אבל כלים שאין תשמישן תדיר ובהמה בין דקה בין גסה בין אדם עשוי למוכרה ולקנותה. ויש מפרשים עשויין להשאיל ולהשכיר שהן ידועין אצל בעליהן כגון שמשאילין תדיר למצוה או משכירין להנאה נמצאו דבר רב יהודה שאין בהן דרך שיקשה לומר היאך יקנו המטלטלין דמאי דוחקיה דלוקח להטמין מקחו אם אין דרכו להטמין או אם צנוע יוליך כליו מגולה. ותו לא מידי. וזה ששלח רב הונא בר אבין ושהוציא רבא מן היתומים יתכן לומר כי הם באותו ענין שבעל הבית נאמן בו. וכללו של דבר דתלתייהו בכל תשמיש הבית תדיר מיירי וראיה סכינא דאשכבתא וסרבלא וסיפרא דאגדתא. וליכא ספיקא וכל היכא דליכא עילא כגון הטמנה דרב יהודה וכיוצא בה דכולהו מטלטלי חזקתו תפיסתו. ואע"ג דהוחזקה ביד התובע אין עליו אלא שבועת היסת שלקחן חוץ מן האומן דתניא בהדיא ראה עבדו ביד אומן או טליתו ביד כובס כו' עכ"ל התשובה. הרי פירש דלא אמרי' דברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן אלא דוקא בהטמינן תחת כנפיו ובאדם דלא צנוע. וגם פירש דבספרים אינם עשויין להשאיל ולהשכיר מפני שנקרע. ורבינו יצחק אלפס זצ"ל פליג עליה כדפרישית לעיל. ופר"ח זצ"ל פסק כרבי' יצחק אלפס זצ"ל. וגם כתב שרבינו האיי גאון זצ"ל חזר בו. וזה לשונו שפי' שילהי פירקין דהמקבל. פריש מרי רב האיי גאון זצ"ל בתשובותיו כי הא דר' חנינא בר אבין דיש עדים שמישכנו ואינם יודעי' מה מישכנו ועתה טען לקוח הן בידי והלה טוען כי שאולין או שכורין הן שאינו נאמן מי שהן בידו וטוען כי לקוחין הן בידו ועל כגון זה דן רבא ואפיק מיתמי וחזר בו ואמר כי אע"פ שאין עדים שמישכנו כל דברים הידועים שהיו לראובן ועתה נמצאו ביד שמעון או ביד יורשיו אחריו וטוענין לקוחין הן בידינו אינן נאמנין אלא מוציאין אותן מידן ומחזירין אותן לראובן וכן עשה רבא והוציא מן היתומים וכן הדין. ומקשי' ורבא לית ליה האי סברא והא איהו אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי פי' רב יהודאי גאון זצ"ל בלא שבועה משום דאינון דברים העשויין להשאיל ואמר כיון דאילו הוה אבוהון קיים וטעין שקניתים ממנו אינו נאמן גם יורשיו שטוענין שמא מורישם קנאן אין בטענותם ממש קשיא דרבא אדרבא. ופרקי' האי סכינא לא עבידי לאושלי ולאוגרי משום דמיפגמא ומיפסלא ומשום הכי לא מושאלי לה אינשי והילכתא כרבא ותירוציה. עכ"ל:
1