אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא שע״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 376
א׳פר"ח זצ"ל שמעינן מינא דכל כי האי גוונא מילתא דידיעא בשותפות לתרוייהו אע"ג דמנח ברשותא דחד מינייהו לא יכלי למיטען דידי הוא דברשותי מנח דקיימא לן שותפין לא קפדי אהדדי עכ"ל וגרסינן נמי כיוצא בזה פ' השותפין לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים וכו' ואמרינן בגמרא פשיטא לא צריכא דנפל לרשותא דחד מינייהו ואי נמי דפנינהו חד לרשותיה מהו דתימ' ליהוי אידך המוציא מחבירו עליו הראיה קמ"ל דלא. נתברר גם מזה שאין שותף יכול לטעון בכי האי גוונא בהחזקתי. וכן כתב רבי' יצחק אלפס זצ"ל בהשותפין:
1
ב׳[שם]
מתני' היה אחד מהם מכיר מקצת אבניו והן שלימות נוטלן ועולות לו מן המנין שחבירו יקח אחרות כנגדן. ואידך מאי קאמר אי קאמר ליה אין פשיטא. ואי לא אמר ליה אין אמאי נוטלן. לא צריכא כגון דמודה לו במקצת ואמר איני יודע במקצת דמחייב שבועה דמתוך שאינו יכול לישבע נוטלן זה כל אותן שהוא מכיר ועולות לו מן החשבון. סבר רבה למימר חשבון שבורות. שכנגדו. נוטל שבורות כנגדו וזה יטול את אלו לפי חשבון. אמר ליה אביי אדרבה האי דידעא טפי מדהני ידע טפי לא ידע הנך כולהו להאיך נינהו אלא אמר אביי לחשבון שלימות. שכנגדו אף הוא יטול שלימות כנגדו נפקא ליה מלבינא רווחא אי נמי לטינא דמיעכר שעושין ממנו לבנים שמועכר ומגובל יותר מחבירו:
מתני' היה אחד מהם מכיר מקצת אבניו והן שלימות נוטלן ועולות לו מן המנין שחבירו יקח אחרות כנגדן. ואידך מאי קאמר אי קאמר ליה אין פשיטא. ואי לא אמר ליה אין אמאי נוטלן. לא צריכא כגון דמודה לו במקצת ואמר איני יודע במקצת דמחייב שבועה דמתוך שאינו יכול לישבע נוטלן זה כל אותן שהוא מכיר ועולות לו מן החשבון. סבר רבה למימר חשבון שבורות. שכנגדו. נוטל שבורות כנגדו וזה יטול את אלו לפי חשבון. אמר ליה אביי אדרבה האי דידעא טפי מדהני ידע טפי לא ידע הנך כולהו להאיך נינהו אלא אמר אביי לחשבון שלימות. שכנגדו אף הוא יטול שלימות כנגדו נפקא ליה מלבינא רווחא אי נמי לטינא דמיעכר שעושין ממנו לבנים שמועכר ומגובל יותר מחבירו:
2
ג׳[שם]
מתני' הבית והעלייה ונפחתה העלייה ל"ג הכא של שנים דהא בשוכר קאי. אלא ה"ג הבית והעלייה ונפחתה העלייה ואין בעל הבית דהיינו משכיר רוצה לתקן הרי בעל העלייה יורד למטה עד שיתקן לו את העלייה. ר' יוסי אומר התחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה טיח של טיט שנותנין על התקרה שקורין אֵשְטְרַייךְ ודומה לו במקרא ויעזבו את ירושלים בספר עזרא:
מתני' הבית והעלייה ונפחתה העלייה ל"ג הכא של שנים דהא בשוכר קאי. אלא ה"ג הבית והעלייה ונפחתה העלייה ואין בעל הבית דהיינו משכיר רוצה לתקן הרי בעל העלייה יורד למטה עד שיתקן לו את העלייה. ר' יוסי אומר התחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה טיח של טיט שנותנין על התקרה שקורין אֵשְטְרַייךְ ודומה לו במקרא ויעזבו את ירושלים בספר עזרא:
3
ד׳[שם]
כמה נפחתה רב אמר ברובה ושמואל אמר בארבעה. רב אמר ברובה ולא בארבעה שאינו מחוסר אלא מקום כלי אחד וכנגדו יתן כלי אחר כגון תיבה או עריבה למטה וכשירצה ישתמש בו דאדם דר חציו למעלה וחציו למטה. ושמואל אמר בארבעה כיון שנפחתה בארבעה יורד ודר בבית לגמרי ולא כפינן ליה לדור חציו למטה וחציו למעלה. היכי דמי אי דא"ל עלייה זו ונפלה אודא מזלו גרם. אי דא"ל עלייה סתם לוגר ליה עלייה אחריתי אם יש לו ולמה כופין אותו את המשכיר לקולטו עמו בבית. אמר רבא דא"ל עלייה זו שאני משכיר לך כי סלקא שהיא קיימת סליק בהדה וכי נחתה שתפחת נחית בהדה וגוד בבית אי הכי מאי למימרא אלא אמר רב אשי דא"ל עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך דשיעבודי שיעבד בית לעלייה דאי לא לשעבודי למה ליה למימר שעל גבי בית זה הא חזי ליה דהא עלייה זו קאמר ליה וכי הא דאמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מעשה באדם אחד שאמר לחבירו דלית זו שעל גבי פרסק זו אני משכיר לך ונעקר הפרסיק ממקומו. ובא מעשה לפני ר' חייא ואמר לו חייב אתה להעמיד לו פרסק כל זמן שהדלית קיימת:
כמה נפחתה רב אמר ברובה ושמואל אמר בארבעה. רב אמר ברובה ולא בארבעה שאינו מחוסר אלא מקום כלי אחד וכנגדו יתן כלי אחר כגון תיבה או עריבה למטה וכשירצה ישתמש בו דאדם דר חציו למעלה וחציו למטה. ושמואל אמר בארבעה כיון שנפחתה בארבעה יורד ודר בבית לגמרי ולא כפינן ליה לדור חציו למטה וחציו למעלה. היכי דמי אי דא"ל עלייה זו ונפלה אודא מזלו גרם. אי דא"ל עלייה סתם לוגר ליה עלייה אחריתי אם יש לו ולמה כופין אותו את המשכיר לקולטו עמו בבית. אמר רבא דא"ל עלייה זו שאני משכיר לך כי סלקא שהיא קיימת סליק בהדה וכי נחתה שתפחת נחית בהדה וגוד בבית אי הכי מאי למימרא אלא אמר רב אשי דא"ל עלייה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך דשיעבודי שיעבד בית לעלייה דאי לא לשעבודי למה ליה למימר שעל גבי בית זה הא חזי ליה דהא עלייה זו קאמר ליה וכי הא דאמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מעשה באדם אחד שאמר לחבירו דלית זו שעל גבי פרסק זו אני משכיר לך ונעקר הפרסיק ממקומו. ובא מעשה לפני ר' חייא ואמר לו חייב אתה להעמיד לו פרסק כל זמן שהדלית קיימת:
4
