אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ל״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 38
א׳ופסק רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דמשם יש ללמוד שמעמידין אפיטרופא לדיקנני לטעון בעבורם ויגיד דברי' כהוייתן לאפיטרופא והוא יטעון בעבורו ואם יתחייב שבועה ישבע הבעל דין בעצמו וההיא דפ' המפקיד דאמר אפיטרופא לדיקנני לא מוקמינן התם מיירי כגון לחרוש ולזרוע ולקצור להכניס ולהוציא בכל שנה ושנה דאיכא טירחא יתירה וכדמפרש רש"י זצ"ל התם דב"ד טורחין לבקש אפיטרופא ליתמי דלדבר מצוה הוא ושמעי להו אינשי ונעשין אפיטרופ' אבל לאנשים גדולים שכבר נתמלא זקנם לא שמעי להו ואינן נעשין אפיטרופ' הילכך לא טרחי בית דין לבקש אחריו אבל אפיטרופא לטעון דליכא טירחא כולי האי יש לב"ד לחפש אולי ימצאו חכם שיתרצה לטעון עבורו. ונראה בעיני אפי' איכא חכם והוא שונא לבעל חוב שפיר נעשה אפיטרופא לטעון ללוקח דכל בעלי דינין שנאי אהדדי. ורבינו יצחק בר אשר זצ"ל השיב בתשו' מודה אני בגדול היורד לדין על עסקי משא ומתן שהיה ביניהם שאין מניחין לו להעמיד אפיטרופא לטעון בשבילו שהרי הוא יודע האמת מכל אדם. אבל הבא בטענת אביו אין יכולין למחות בידו מלהעמיד אפיטרופא לטעון בשבילו שהרי בית דין עצמן חייבין לטעון בשבילו כדאמרי' בחזקת הבתים טוענין ליורש וטוענין ללוקח. ועוד אמרי' גדול לגבי מילי דאבוה קטן הוא. ופי' רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל דהואיל ואסיקנא דראובן הוי בעל דינו של בעל חוב מצי למימ' לי' ראובן לבעל חוב רצוני דתשבע לי במתאי דלא פרעתיך איפשר דתיכסף ותודה כההיא דפ' הכותב בכתובות . בחפץ הניזקין בגירסת ירושלמי ראובן גזל שדה משמעון ומכרה ללוי ולוי נתנה מתנה ליהודה בא שמעון וטרפה. יהודה לא אזיל בלוי ולוי לא אזיל בראובן א"ל לאו מתנה יהבת א"ל בעינ' תתן כמה משלם לי טיבו אבל בעל מתנה לא יכול למיטרף לנותן דאמר ר' יוסי אין שיעבוד למתנה וה"מ שלא באחריות:
1
ב׳[שם]
אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליו עסיקין אם עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דא"ל חייתא דקיטר' סברת וקבילת ומאימתי הויא חזקה מכי דייש אמצרי. ואיכא דאמרי אפי' באחריות נמי דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך. פירש"י זצ"ל עסיקין עוררין יכול לחזור בו אם לא נתן מעות. אין יכול לחזור בו ואעפ"י שלא נתן מעות שהקרקע נקנית בחזקה והמעות על זה מלוה. וקשה לפירושו דא"כ לא קמ"ל אלא דקרקע נקנית בחזקה ומתני' היא פ"ק דקדושין ותו מאי קבעי מאימתי הויא חזקה הא מתני' היא בחזקת הבתים כיצד בחזקה נעל וגדר ופרץ כל שהו. ותו דהכא מסיק מכי דייש אמיצרי משמע דריסה בעלמא שהלך סביב המצרים. ופי' רבי' תם זצ"ל עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו ואפי' נתן מעות וכגון באתרא דלא קנו בכספא שכותבין את השטר דלא קנה עד שיכתוב את השטר וקמ"ל דיכול ומותר לחזור בו ואפי' מי שפרע ליכא דלא הדר משום יוקרא וזולא אלא משום שירא להפסיד את הכל כדאמרי' בפ' הזהב גבי ההוא דזבן חמרא ובעי למינסביה דבי פרזק רופילא ומסיק דתקנו משיכה ויכול לחזור בו ולא קאמר לי' קביל עלך מי שפרע כדקאמר התם אעובדי אחריני. ואע"ג דמשמע בההיא שמעת' דהיכא דתני יכול לא אמרינן מותר מצינא למימר דאגב דנקט בסיפא אינו יכול נקט נמי ברישא יכול. משהחזיק בה אינו יכול לחזור היינו חזקה גמורה ואע"פ שלא נתן מעות דקרקע נקנית בחזקה וקמ"ל דחייב ליתן לו מעות ולא מצי למימר ליה שקול ארעך בזוזי לפי שנפחתו דמיה מחמת עוררין. והא דנקט מאימתי הויא חזקה מכי דייש אמצרי הוי מצי למימר נעל גדר אלא תיקון זה של הגבהת מצרים היה רגיל ביניהם וקמ"ל דכנעל וגדר דמי. ופירוש זה אתי בדוחק חדא דמוקי באתרא דלא קנו בכספא ותו דמוקי לה בתרי טעמי רישא קמ"ל דיכול ומותר וסיפא קמ"ל דלא מצי אמר לי' שקול ארעך בזוזי:
אמר אביי ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליו עסיקין אם עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור בו דא"ל חייתא דקיטר' סברת וקבילת ומאימתי הויא חזקה מכי דייש אמצרי. ואיכא דאמרי אפי' באחריות נמי דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך. פירש"י זצ"ל עסיקין עוררין יכול לחזור בו אם לא נתן מעות. אין יכול לחזור בו ואעפ"י שלא נתן מעות שהקרקע נקנית בחזקה והמעות על זה מלוה. וקשה לפירושו דא"כ לא קמ"ל אלא דקרקע נקנית בחזקה ומתני' היא פ"ק דקדושין ותו מאי קבעי מאימתי הויא חזקה הא מתני' היא בחזקת הבתים כיצד בחזקה נעל וגדר ופרץ כל שהו. ותו דהכא מסיק מכי דייש אמיצרי משמע דריסה בעלמא שהלך סביב המצרים. ופי' רבי' תם זצ"ל עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו ואפי' נתן מעות וכגון באתרא דלא קנו בכספא שכותבין את השטר דלא קנה עד שיכתוב את השטר וקמ"ל דיכול ומותר לחזור בו ואפי' מי שפרע ליכא דלא הדר משום יוקרא וזולא אלא משום שירא להפסיד את הכל כדאמרי' בפ' הזהב גבי ההוא דזבן חמרא ובעי למינסביה דבי פרזק רופילא ומסיק דתקנו משיכה ויכול לחזור בו ולא קאמר לי' קביל עלך מי שפרע כדקאמר התם אעובדי אחריני. ואע"ג דמשמע בההיא שמעת' דהיכא דתני יכול לא אמרינן מותר מצינא למימר דאגב דנקט בסיפא אינו יכול נקט נמי ברישא יכול. משהחזיק בה אינו יכול לחזור היינו חזקה גמורה ואע"פ שלא נתן מעות דקרקע נקנית בחזקה וקמ"ל דחייב ליתן לו מעות ולא מצי למימר ליה שקול ארעך בזוזי לפי שנפחתו דמיה מחמת עוררין. והא דנקט מאימתי הויא חזקה מכי דייש אמצרי הוי מצי למימר נעל גדר אלא תיקון זה של הגבהת מצרים היה רגיל ביניהם וקמ"ל דכנעל וגדר דמי. ופירוש זה אתי בדוחק חדא דמוקי באתרא דלא קנו בכספא ותו דמוקי לה בתרי טעמי רישא קמ"ל דיכול ומותר וסיפא קמ"ל דלא מצי אמר לי' שקול ארעך בזוזי:
2