אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ל״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 39
א׳הילכך נראה בעיני עיקר כמו שפי' רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל כגון ראובן שמכר שדה לשמעון וקנח ממנו בקנין גמור בחזקה או בשטר עד שלא החזיק בה חזקה של גילוי דעת ולא גלי בדעתיה עדיין שכבר נתרצה במקח לקיימו בידו עד שיצאו עליה עוררין יכול לחזור בו דכי היכי דתקנו רבנן בפ' יש נוחלין דקנין של מתנה בין מתנת בריא בין מתנת שכיב מרע דיכול לחזור בו כל זמן שעוסקין באותו ענין הכי נמי תקון רבנן בקנין של מקח וממכר דכל זמן שלא החזיק חזקה של גילוי הדעת שחפץ במקחו שיכול לחזור בו דאנן סהדי דאדעתא דהכי מעיקרא לקחה שיכול לחזור בו עדיין כל זמן שלא גילה בדעתו שחפץ לקיים מקחו. משהחזיק בה חזקה של גילוי הדעת יצאו עליה עוררין אינו יכול לחזור בו. דא"ל מוכר ללוקח חייתא דקיטרא סברת וקבילת ומאימתי הויא חזק' גמורה שקונה בה עיקר תנן לה בחזקת הבתים נעל גדר ופרץ אלא חזקה של גילוי הדעת מאי היא מכי דייש אמיצרי לידע מה היא צריכה דהואיל שכבר חוקר ענין השדה מה היא צריכה הרי גילה בדעתו שכבר נתרצה במקח ונתקיים המקח בידו ואינו יכול לחזור אעפ"י דיצאו עליה עוררין. איכא דאמרי אפי' באחריות נמי דא"ל אחוי טירפך ואשלם לך. אבל ללישנא קמא היכא דקנח באחריות אע"פ שהחזיק חזקה דגילוי דעת חוזר בו דהואיל וקנה באחריות אית לן למימר שאין בדעתו לקנות אלא נכסים משופין מכל ערעור ויש לי לומר כגון שלא נתן מעות דאי כשנתן מעות גם גלוי בדעתיה שקיים מקחו אטו לעולם חוזר אבל השתא שלא נתן מעות אהני מאי דזבן באחריות אע"ג דקנה קנין וגלוי נמי בדעתיה דקיים מקחו אפי' הכי מצי הדר ביה. מיהו לא איתבריר לן שפיר דמה לי קנין חזקה ושטר ומה לי קנין מעות הואיל וגלי בדעתיה דקיים מקחו. אלא נראה בעיני אע"פ שנתן מעות ללישנא קמא הדר ביה וחייב המוכר להחזיר לו מעותיו. ומתוך כך נראה בעיני שהלכה כאיכא דאמרי דאפי' באחריות הואיל וגלי בדעתיה דקיים מקחו לא מצי הדר ביה משום דמוכד מצי למימר ליה אחוי טירפך ואשלם לך. הילכך בין נתן מעות בין לא נתן מעות הואיל וגלי בדעתיה שקיים המקח לא מצי הדר ביה וחייב ליתן לו מעות ולא מצי למימר ליה שקול אדעך בזוזי דכיון שיצאו עליה עוררין אי פיחתה מדמיה ואינה שוה עכשיו כמו שהיתה שוה בשעת שקנאה. ועל זה הפי' אני סומך לענין הלכה למעשה דאתי לגמרי בלא שום גמגום. וכתב הרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל דהני אביי הילכתא נינהו. רבינו יצחק אלפסי זצ"ל פי' מכי דייש אמיצרי כגון שהיתה שדה שקנאה סמוכה לשדה שלו וביניהם מיצר וכשקנה אותה עכשיו אם דש אותו המיצר שביניהן ונתערבו השדות ונעשו שתיהן אחת הרי כבר החזיק ואינו יכול לחזור בו ואם עדיין המיצר קיים ולא עירבו עם שדות יכול לחזור בו. ואי אפשר פירוש זה ליישבו לכל הפירושים:
1
ב׳[שם ע"ב]
איתמר המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו רב אמר יש לו מעות ויש לו שבה ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו. פירש"י זצ"ל נמצאת שאינה שלו שהיתה גזולה אצלו והנגזל בא ומוציא מיד הלוקח יש לו מעות ללוקח מן המוכר ויש לו שבח אם השביח את הקרקע בזבל או בגדר קודם שמוציאה הנגזל מידו גובה הלוקח שבח מן המוכר. וא"ת הנגזל יתן שבח שהרי השיב לו קרקע משובחת כגון שגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן עכ"ל וכן עיקר. אבל אין לפרש דיש לו שבח דקאמר היינו מן הנגזל וכגון שגזלה כשאינה משובחת דאם כן היכי דאמר שמואל דאין לו שבח מן הנגזל דמשמע דלית ליה שבח כלל הא איהו קאמר לקמן בפ' השואל דיורד שלא ברשות לשדה חבידו ונטעה דאית ליה שבחא דבשדה העשויה ליטע אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה. וכשאין עשויה ליטע שמין לו וידו על התחתונה והאי נמי לא גרע מיורד שלא ברשות והיכי קאמר דלית ליה שבחא ותו מאי קמיבעיא ליה פירש לו את השבח מהו אטו משום דגזלן פירש לו את השבח יתחייב הנגזל ותו מאי קאמר כיון דאין לו קרקע שכר מעותיו עומד ונוטל הלא הנגזל לא קיבל שום מעות מהלוקח וליכא נמי לפרש דלא איירי בשבח היציאה אלא בשבחא דיוקרא כגון שבשעה שלקחה היתה שוה מנה ועכשיו נתיקרה ברשות הלוקח ושוה מאתים וקאמר רב דיש לו שבח יוקרא ללוקח מן הנגזל דכיון דקרקע אינה נגזלת הרי ברשות הנגזל נתייקרה וקשה נמי מאי קאמר שכר מעותיו עומד ונוטל:
איתמר המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו רב אמר יש לו מעות ויש לו שבה ושמואל אמר מעות יש לו שבח אין לו. פירש"י זצ"ל נמצאת שאינה שלו שהיתה גזולה אצלו והנגזל בא ומוציא מיד הלוקח יש לו מעות ללוקח מן המוכר ויש לו שבח אם השביח את הקרקע בזבל או בגדר קודם שמוציאה הנגזל מידו גובה הלוקח שבח מן המוכר. וא"ת הנגזל יתן שבח שהרי השיב לו קרקע משובחת כגון שגזלה משובחת והכסיפה ביד הגזלן עכ"ל וכן עיקר. אבל אין לפרש דיש לו שבח דקאמר היינו מן הנגזל וכגון שגזלה כשאינה משובחת דאם כן היכי דאמר שמואל דאין לו שבח מן הנגזל דמשמע דלית ליה שבח כלל הא איהו קאמר לקמן בפ' השואל דיורד שלא ברשות לשדה חבידו ונטעה דאית ליה שבחא דבשדה העשויה ליטע אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה. וכשאין עשויה ליטע שמין לו וידו על התחתונה והאי נמי לא גרע מיורד שלא ברשות והיכי קאמר דלית ליה שבחא ותו מאי קמיבעיא ליה פירש לו את השבח מהו אטו משום דגזלן פירש לו את השבח יתחייב הנגזל ותו מאי קאמר כיון דאין לו קרקע שכר מעותיו עומד ונוטל הלא הנגזל לא קיבל שום מעות מהלוקח וליכא נמי לפרש דלא איירי בשבח היציאה אלא בשבחא דיוקרא כגון שבשעה שלקחה היתה שוה מנה ועכשיו נתיקרה ברשות הלוקח ושוה מאתים וקאמר רב דיש לו שבח יוקרא ללוקח מן הנגזל דכיון דקרקע אינה נגזלת הרי ברשות הנגזל נתייקרה וקשה נמי מאי קאמר שכר מעותיו עומד ונוטל:
2