אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא מ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 41
א׳לשון רבינו יצחק אלפסי זצ"ל אמר שמואל בעל חוב גובה את השבח בין שבחא דאתי ממילא ובין שבחא דאתי מחמת היציאה אמר רבא תדע שכך כותב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואשפי ואידכי ואמריק זביני אילין אינון ועמליהון ושבחיהון וצבי זבינא דנא וקביל עליה. א"ל רב אדא בר מתנא לרבא אלא מעתה מתנה דלא כתיב בה הכי הכי נמי דלא טריף בעל חוב שבחא א"ל אין א"ל וכי יפה כח המתנה מכח המכר א"ל אין יפה ויפה וכן הילכתא ומסתברא דלא טריף ממתנה שבח דאתי מחמת היציאה הוא אבל שבח דאתי ממילא טריף. תניא המוכר שדה לחבירו בא בעל חוב וטרפה אם השבח יתר על היציאה נוטל השבח מבעל הקרקע ואת היציאה מבעל חוב ואם היציאה יתירה על השבח אין לו אלא היציאה כשיעור שבח מבעל חוב ואקשי' ושמואל האי במאי מוקי לה אי בבעל חוב קשיא כולה דאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח ואמאי נוטל את היציאה מבעל חוב אי בלוקח מגזלן קשיא רישא דאמר שמואל לוקח מגזלן לית ליה שבחא. ופריק איבעית תימא בלוקח מגזלן וכגון שיש לו קרקע אי נמי כגון שקנו מידו. איבעית תימא מבעל חוב לא קשיא כאן בשבח המגיע לכתפים וכאן בשבח שאינו מגיע לכתפים והא מעשים בכל יום וקא מגבי שמואל אפילו בשבח המגיע לכתפים לא קשיא הא דמסיק ביה שיעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק ביה אלא שיעור ארעא. הניחא למ"ד אית ליה זוזי ללוקח לא מצי לסלק ליה לבעל חוב אלא למ"ד אי אית ליה לבעל חוב לימא ליה אי הוה אית לי זוזי הוה מסליקנא לך מכולה ארעא השתא דלית לי זוזי ללוקח הב לי גריוא דארעא בארעא שיעור שבחאי הכא במאי עסקינן כגון דשויה ניהליה אפותיקי דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו:
1
ב׳כללא נקיטנא מהא שמעתא דהיכא דמסיק בעל חוב במוכר שיעור ארעא ושבחא ולית ליה ללוקח זוזי לסלוקי לבע"ח אי נמי אית ליה זוזי ללוקח והויא ההיא ארעא אפותיקי לבעל חוב דינא הוא דטריף בע"ח להא ארעא כולה והדר לוקח בדמי כוליה עליה דמוכר דקיי"ל כשמואל דאמר בעל חוב גובה את השבח. ואמר תדע שכך כתב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואישפי ואידכי ואימרוק כו'. והיכא דלא מסיק ביה אלא כשיעור ארעא בלא שבחא ולא שוויה ניהליה אפותיקי לית ליה לבעל חוב למיגבי מההיא ארעא אלא שיעור זוזי ושארא הוי ללוקח והני מילי היכא דחזיא ללוקח אבל אי לא חזיא ללוקח שקיל לדמיה מבעל חוב כדאמר התם כל שאילו יחלק ושמו עליו חולקין ואם לאו מעלין אותן בדמים והיכא דשוויה ניהליה אפותיקי ולא קא מסיק ביה שיעור ארעא ושבחא שקיל ליה לבעל חוב לכולה ארעא ושבחא דיליה שיימינן לה אי האי שבח יתר על היציאה שקיל לוקח היציאה מיניה דבעל חוב דהוצאה גבי דידי' הוא ואיהו קא מיתהני בה ומאי דפש לה משבחא שקיל לה מיניה דמוכר שכך כותב לו אנא איקום ואישפי ואידכי ואימריק זבינא אילן אינון ועמליהון ושבחיהון והיינו טעמא דלא שקיל לה מיניה דבע"ח דא"ל ארעא דידי אשבח' הילכך שקיל ליה ממוכר כדאמ' ואי הויא היציאה יתירה על השבח לא שקיל ליה ללוקח מיניה דהוצאה אלא שיעור שבח ושקיל ליה מבעל חוב דשבח גביה נינהו ואי לא הוצאה ליכא שבחא. מאי דפש ליה ללוקח מההוצאה לא שקיל מיניה כלום לא מבעל חוב ולא ממוכר דהא איכא פסידא גביה מעיקרא דליכא שבחא כנגדה. הדין כללא (דהא) שמעי' מהא שמעתא בדינא דבעל חוב בהדי דלוקח. ועוד שמעינן מינה דינא דלוקח בהדי דגזלן ונגזל דהיכא דזבן לוקח ארעא מגזלן ואשבחה ואתא נגזל לאפוקה מיניה דלוקח דינא הוא דשקיל לה מיניה נגזל ולשבחא דאית ביה וחזינא ליה לשבחא אי הוי יתר על היציאה שקיל לה להיציאה מנגזל דשבח דהיציאה גבי נגזל הוא ואיהו מיתהני ביה ומאי דפש להו משבחא שקיל להו מגזלן שכך כותב לו אנא איקום ואישפן ואידכי ואימרוק. והני מילי כשלא הכיר בה שאינה שלו ולקחה אבל הכיר בה שאינה שלו ולקחה אין לו אלא הוצאה בלבד מנגזל ומאי דפש ליה משבחא פסיד ליה ולא שקיל מיניה כלום כדאמר רבא הכיר בה שאינה שלו ולקחה מעות יש לו שבח אין לו ואי היציאה יתירה על השבח אין לו מהוצאה אלא שיעור שבח מנגזל ולא שקיל מיניה דגזלן כלום אלא קרנא דשקיל מיניה בעידן זביני בלחוד בין הכיר בה שאינה שלו ולקחה בין שלא הכיר בה דהא אינה פסיד' גביה מעיקרא. ואיכא מאן דאמר הא דאמר שמואל שינויא הוא ולא סמכי' עלה ולעול' נוטל הלוקח ההוצאה מבע"ח כפי שינויה דהא מתני' דלא גרע מיורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ונטעה דקיימא לן דשמין לו וידו על התחתונה ואנן מיסתבר לן דלא דמי לוקח ליורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דיורד בשדה חבירו ונטעה שלא ברשות אדעתא דשקיל ממרה דארעא דמשבח הוא בגופיה ובממוניה אבל לוקח כי מפיק ממוניה או משבח בידיה לאו אדעתא דשקיל מבעל הבית דעביד הכי אלא אדעתא דאי מפיק ליה לבעל חוב מיניה הדר עליה דמוכר ושקיל מיניה שליח ממוניה בין קרנא בין הוצאה בין שבחא דאתי ממילא והיינו דקא מסייע ליה רבא לשמואל ואמר תדע דבעל חוב גובה את השבח שכך כותב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואישפי ואידכי ואימרוק זביני אילין אינון ועמליהון ושבחיהון וצבי זבינא דנן וקביל עליה פי' ועמליהון שבחא באשבח בממוניה ולא שקיל לי' אלא מיניה דמוכר לפום הדין תנאה שקיבל עלוהי. ומהאי טעמא לא שקיל ליה מבעל חוב היכא דמסיק ביה מוכר שיעור ארעא ושבחא והאי שטר מתנה דלא כתיב בה האי תנאה לא טריף בעל חוב שבחא דיליה ושמעת מינה דמשום הדין תנאה הוא דטריף בעל חוב שבחא בין שבחא דאתי ממילא בין שבחא דאתי מחמת היציא'. אמר שמואל בעל חוב גובה את השבח שבה אין פירות לא הני פירות דלא גבי להו בעל חוב פירות דאכיל לוקח אינהו אי נמי פירות דתלישי אבל פירות דאיתנהו האידנא ומיחברו בארעא גבי להו בעל חוב והיינו דאמר והא מעשים בכל יום וגבי שמואל אפי' שבה המגיע לכתפים והם פירות שהגיעו ליבצר ולהנטל על הכתף עכ"ל:
2