אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא מ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 43
א׳פר"ח זצ"ל. וכן רבינו יצחק אלפסי זצ"ל דהילכתא כרב אשי:
1
ב׳[דף ט"ז ע"א]
פשיטא אם קודם שלקחה מן הבעלי' חזר ומכרה לאחר לבד מן הראשון או הורישה לאחד מבניו או יהבה במתנה ואחר כך לקחה הא ודאי גלי דעתיה דלאו לאוקמי קמי לוקח ראשון בעי לה ולא ניחא ליה דליקום בהימנותיה שהרי מכרה לשנים . נפלה לו לגזלן בירושה שמתחילה גזלה מאחד ממורישיו ומת הנגזל ירושה ממילא הויא וליכא למימר הכא ניחא ליה דליקו בהימנותיה דהא לא טרח אבתרה דנימא דגלי בדעתי' דניחא ליה דליקום בהימנותיה הילכך הוה ליה כיורש דעלמא וחוזר ותובע ממנו ונותן לו מעות . גבייה בחובו לאחר שגזלה ומכרה שהיה לו חוב אצל נגזל ואמר לו הגבה לי בחובי קרקע שגזלתיך. חזינן אי אית ליה ארעא אחריתי לנגזל שיוכל זה לגבות חובו ממגה ואמר לו כזאת שגזלתי אני חפץ הא טרח אבתרה ואמר לאוקמי קמי לוקח קא בעי אי לא זוזיה הוא דקבעי איפרועי. יהביה גיהלי' נגזל לגזלן במתנה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מתנה כמכר וח"א מתנה כירושה. מ"ד מתנה כירושה דהא ממילא הוא מתנה כמכר אי לאו דטרח קמיה לא הוה יהיב ליה מתנה להכי טרח וארצי קמיה כי היכי דליקו בהימנותיה. ועד אימת יקחנה מבעלים הראשונים דנימא משום דניחא ליה דליקום בהימנותיה לקחה מבעלים הראשונים. רב הונא אמר עד שעת העמדה בדין עד שיטרפוה מיד הלוקח ויעמידהו בדין אבל משעמד ברשעו עד שעמד בדין גלי דעתיה דלא מהימן ואם לקחה אחרי כן לאו לאוקמי קמי לוקח בעי. חייא בר רב אמר עד דמטיא אדרכתא לידיה עד שיחייבו בית דין לפרוע ללוקח מעותיו ועמד במרדו עד שכתבו פסק דין ונתנו ללוקח על נכסיו של גזלן שכל מקום שימצאם יקחם והיינו תשעים יום לאחר שעמד בדין כדאמ' בהגוזל . רב פפא אמר עד דמטיין יומי אכרזתא לאחר שמצאו הקרקע משל גזלן ובא לבית דין והם מכריזין שכל מי שרוצה לקנות קרקע יבא ויקנה כדאמ' בערכין שום היתומים שלשים יום וכו'. מתקיף לה רמי בר חמא אהא דאמר רב מה מכר ראשון לשני בל זכות שתבא לידו מכדי לוקח במאי קני לה להאי ארעא בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא. א"ל רבא דתא במאמינו שאמרו לו אני סומך עליך שתשתיפנה לידי בההיא הנאה דקא סמיך עליה זמר הגזלן ומקני ליה כשלקחה מבעלים הראשונים. מתיב רב ששת מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי של חיות או של עופות ודגים מכור לך מה שתעלה מצודתי היום מכור לך דבריו קיימין. אמר רמי בר חמא הא נברא והא תיובתא דקתני ולא אמר ולא כלום ולכשירש לא קנה לוקח כיון דבההיא שעתא לאו דידיה הוו נכסי אביו לאו אמ' מה מכר ראשון לשני בל זכות שתבא לידו אמר רבא גברא קא חזינא דיובתא לא קא חזינא מאי טעמ' הכא סמכא דעתיה דלוקח דאזיל וטרח ומייתי לה התם לא סמכא דעתיה דלוקח דאמר מי יימר שירש מאביו כלום שמא ימכור אביו נכסיו בחייו. שלחוה להא דיובתא דרב ששת דאותיב אדרב לקמי' דר' אבא בר זוטרא ואמר זו אינה צריכה לפנים שאין בני הישיבה שיודע לפרקה. ותשובות הגאונים פירשוה לגנאי דליכא קושיא מעליא הוה עובדא בפומבדיתא שדנו דין כרב ואותבינהו מהא מתני' ואמר להו רב יוסף אינה צריכה לפנים אמר ליה אביי צריכה לפני ולפנים. הכא סמכא דעתיה התם לא סמכא דעתיה:
פשיטא אם קודם שלקחה מן הבעלי' חזר ומכרה לאחר לבד מן הראשון או הורישה לאחד מבניו או יהבה במתנה ואחר כך לקחה הא ודאי גלי דעתיה דלאו לאוקמי קמי לוקח ראשון בעי לה ולא ניחא ליה דליקום בהימנותיה שהרי מכרה לשנים . נפלה לו לגזלן בירושה שמתחילה גזלה מאחד ממורישיו ומת הנגזל ירושה ממילא הויא וליכא למימר הכא ניחא ליה דליקו בהימנותיה דהא לא טרח אבתרה דנימא דגלי בדעתי' דניחא ליה דליקום בהימנותיה הילכך הוה ליה כיורש דעלמא וחוזר ותובע ממנו ונותן לו מעות . גבייה בחובו לאחר שגזלה ומכרה שהיה לו חוב אצל נגזל ואמר לו הגבה לי בחובי קרקע שגזלתיך. חזינן אי אית ליה ארעא אחריתי לנגזל שיוכל זה לגבות חובו ממגה ואמר לו כזאת שגזלתי אני חפץ הא טרח אבתרה ואמר לאוקמי קמי לוקח קא בעי אי לא זוזיה הוא דקבעי איפרועי. יהביה גיהלי' נגזל לגזלן במתנה פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר מתנה כמכר וח"א מתנה כירושה. מ"ד מתנה כירושה דהא ממילא הוא מתנה כמכר אי לאו דטרח קמיה לא הוה יהיב ליה מתנה להכי טרח וארצי קמיה כי היכי דליקו בהימנותיה. ועד אימת יקחנה מבעלים הראשונים דנימא משום דניחא ליה דליקום בהימנותיה לקחה מבעלים הראשונים. רב הונא אמר עד שעת העמדה בדין עד שיטרפוה מיד הלוקח ויעמידהו בדין אבל משעמד ברשעו עד שעמד בדין גלי דעתיה דלא מהימן ואם לקחה אחרי כן לאו לאוקמי קמי לוקח בעי. חייא בר רב אמר עד דמטיא אדרכתא לידיה עד שיחייבו בית דין לפרוע ללוקח מעותיו ועמד במרדו עד שכתבו פסק דין ונתנו ללוקח על נכסיו של גזלן שכל מקום שימצאם יקחם והיינו תשעים יום לאחר שעמד בדין כדאמ' בהגוזל . רב פפא אמר עד דמטיין יומי אכרזתא לאחר שמצאו הקרקע משל גזלן ובא לבית דין והם מכריזין שכל מי שרוצה לקנות קרקע יבא ויקנה כדאמ' בערכין שום היתומים שלשים יום וכו'. מתקיף לה רמי בר חמא אהא דאמר רב מה מכר ראשון לשני בל זכות שתבא לידו מכדי לוקח במאי קני לה להאי ארעא בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא. א"ל רבא דתא במאמינו שאמרו לו אני סומך עליך שתשתיפנה לידי בההיא הנאה דקא סמיך עליה זמר הגזלן ומקני ליה כשלקחה מבעלים הראשונים. מתיב רב ששת מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי של חיות או של עופות ודגים מכור לך מה שתעלה מצודתי היום מכור לך דבריו קיימין. אמר רמי בר חמא הא נברא והא תיובתא דקתני ולא אמר ולא כלום ולכשירש לא קנה לוקח כיון דבההיא שעתא לאו דידיה הוו נכסי אביו לאו אמ' מה מכר ראשון לשני בל זכות שתבא לידו אמר רבא גברא קא חזינא דיובתא לא קא חזינא מאי טעמ' הכא סמכא דעתיה דלוקח דאזיל וטרח ומייתי לה התם לא סמכא דעתיה דלוקח דאמר מי יימר שירש מאביו כלום שמא ימכור אביו נכסיו בחייו. שלחוה להא דיובתא דרב ששת דאותיב אדרב לקמי' דר' אבא בר זוטרא ואמר זו אינה צריכה לפנים שאין בני הישיבה שיודע לפרקה. ותשובות הגאונים פירשוה לגנאי דליכא קושיא מעליא הוה עובדא בפומבדיתא שדנו דין כרב ואותבינהו מהא מתני' ואמר להו רב יוסף אינה צריכה לפנים אמר ליה אביי צריכה לפני ולפנים. הכא סמכא דעתיה התם לא סמכא דעתיה:
2
ג׳פר"ח זצ"ל דחזינא מר זוטרא ורב אשי דאינון בתראי לפרושי טעמא דרב וחזינא פ' איזהו נשך בהלכה מלוה ישראל מעושיו של נכרי דאמר רבא התם ניתן ליכתב הכא לא ניתן ליכתב. יתיב מרימר וקאמר להא שמעתא א"ל רבינא ואלא הא דתניא לשבח קרקעות כיצד הרי שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר והשביחה והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסי' משועבדי' ואת השבח מנכסים בני חורין נימא דלא ניתן להכתב. הכי השתא התם אי למ"ד מינ' ליה דלא ליקרייה גזלנא אי למ"ד ניחא ליה דליקום בהימנותיה מפייס ליה למריה ומוקים לה לשטרא הכא אברוחי קא מברח ליה מיניה שטרא מקיים ליה ש"מ הילכתא כוותיה דרב בהא וסוגיא דשמעתין כרב אשי דאמר ניחא ליה דליקום בהימנותי' הלא תראה כדאתקיף רמי בר חמא פריק ליה תהא במאמינו. רבא אמר תהא במאמינו פי' בההיא הנאה דלא אמר ליה ולא מידי דסמיך עליה דאזיל ומפייס לנגזל וקני ליה מיניה גמר ומקני ליה. עכ"ל:
3
ד׳וזה לשון רבינו יצחק אלפס זצ"ל והילכתא כרב פפא ורבי פסיק רב האי גאון זצ"ל וההיא מימרא דכתב בספר מקח וממכר ואמר לית הילכתא כוותיה דרב דאמר מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו דהאי מימרא דיליה שייכא כההיא מימרא אחריתי דיליה. דאמר רב הונא אמר רב האומר לחבירו שדה זו שאני לוקח לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו קנה דאמר עלה מכדי רב במאן אמרה לשמעתיה כר' מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וקיי"ל דלית הילכתא כר' מאיר דאמר בהאשה רבה אמר רב נחמן בר יצחק רב הונא כרב. ורב כר' ינאי. ור' ינאי כר' חייא. ור' חייא כר' מאיר. ור' מאיר כר' אליעזר בן יעקב. ור' אליעזר בן יעקב כר' עקיבה כולהו סבירא להו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והני כולהו שיטה נינהו ולית הילכתא כחד מינייהו. אלמא לית הילכתא כרב בהא. ומדהא ליתא הא נמי ליתא דתרוייהו חד טעמא נינהו מדמותיב מה שאירש מאבא מכור לך ומה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמר כלום וקא מהדרי ביה תשובה מיניה וקסבר לית הילכתא כרב בהא מדחזינא מר זוטרא ורב אשי ורב אחא ורבינא דבתראי נינהו וקא שקלי וטרו אליבא דרב שמעינן דהילכתא כוותיה ועוד דגרסי' באיזהו נשך בענין הא דאמר רבא התם ניתן ליכתב הכא לא ניתן ליכתב אלא הא דתניא לשבח קרקעו' כיצד וכו' אלמא הילכתא כוותיה דרב דאי לאו הילכתא כוותיה לא הוו מיפרקי לה מיניה. עכ"ל:
4