אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא מ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 49
א׳הא למדת דסתם דתלמודא דבעי מיגבא מאימת גביא ורב הונא ורב אסי כולהו סבירא להו דאלמנה מן האירוסין אית לה כתובה בתקנתא דרבנן ואף על גב דלא כתב לה. דאפי' רב אסי דאמר אחד זה ואחד זה מן הנשואין היינו כדפי' רש"י ז"ל משום דהיא גופה מחלה לשיעבודא קמא הא לאו הכי גביא מנה מאתים מן האירוסין בתקנתא דרבנן אלמא אלמנה מן האירוסין אית לה כתובה והכי נמי סבר אביי בשמעתין דאמר אביי לאו מילתא היא דאמרי דאי ס"ד במקום שאין כותבין כתובה עסקינן דגט היינו כתובה אבל במקום שכותבין אי נקיטא כתובה גביא ואי לא לא גביא אלמנה מן האירוסין במאי גביא בעידי מיתה לטעון ולומר פרעתי וכי תימא הכי נמי א"כ מה הועילו חכמים בתקנתם ועלה קא"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ואלמנה מן האירוסין דאית לה כתובה מנלן אילימא מהא דתנן נתארמלה או נתגרשה בין מן האירוסין בין מן הנישואין גובה את הכל דילמא דכתב לה וכו' פי' ואין מיכן ראיה לאביי דסבר יש לה כתובה מן האירוסין ואפי' לא כתב לה ומכח ההיא פירכא הדר ביה אביי ממאי דמוקים למתני' דהוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה במקום שאין כותבין כתובה ומר קשישא ורב אשי נמי הכי סבירא להו אלא דשקלי וטרו לאוכוחי ממתניתין או מברייתא ולא אשכחי דאיכא למידחי בדכתב. ופי' רבינו יצחק בר' שמואל זצ"ל דהא לא מייתי ראיה מרב הונא ורב אסי דסברי אלמנה מן האירוסין ואפי' בדלא כתב לה משום דלא בעי לאתויי ראיה מאמוראים אלא ממשנה או מברייתא. הילכך לפי פירוש רבי' ש"י זצ"ל דפירש בפרק נערה. ולפי פירוש רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דפירש שהיה יכול להוכיח מרב הונא ורב אסי אלא משום דלא בעי לאוכוחי מאמורא הלכה למעשה דאלמנה מן האירוסין יש לה כתובה מנה מאתים וגובה כתנאי בית דין ואף על גב דלא כתב לה ופסקינן בפרק נערה הילכתא אחד זה ואחד זה מן הנשואין טרפה ממשעבדי. וההיא דפרק מי שמת דתניא המארס את האשה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה ופירש רבינו שמואל זצ"ל וכדכתב לה מן האירוסין דהיכא דלא כתב לה בעיא היא בכתובות ולא איפשיטא עכ"ל. לא שהוא סובר דהיכא דלא כתב לה לית לה כתובה אלא כי היכי דלא תיקשי אמאי לא פשיט מינה בשמעתי' וס"פ הכותב פי' כך. כך היא הלכה למעשה לרבינו שלמה זצ"ל ולרבי' יצחק בר שמואל זצ"ל כדפרי' אבל פר"ח זצ"ל סובר דאלמנה מן האירוסין אם לא כתב לה לית לה כתובה כלל וזה לשונו שפי' הכא בשמעתין סוגיא דשמעתין אלמנה מן האירוסין אי כתב לה אית לה מנה מאתים אבל תוספת לית לה אע"ג דכתב לה. עכ"ל. ובההיא דהאומר דאמר רב אם נתן גט מעצמו כופין אותו ליתן כתובה פר"ח זצ"ל נמצא מודה לדבריה שאומרת לו קדשתני בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים ורב לטעמיה סתם הוציאה גט ולא שנא ארוסה ולא שנא נשואה כשהוציאה גט גובה עיקר כתובה עכ"ל. ואיני יודע מה תיקן בזה שכתב לטעמיה דנהי דליתא לדרב הונא בהא דגט גובה עיקר כדפרי' לעיל בשמעתין דהטוען אחר מעשה בית דין. מ"מ בזה הלכה כמותו דאלמנה מן האירוסין אית לה כתובה אפילו לא כתב לה דהא לא אשכחן מאן דפליג עלה וסבר דלית לה וההיא דפ' נערה דבעי מיגבת מאימת גביא. פר"ח זצ"ל הכותב לאשתו מנה מאתים מן האירוסין ובשעת נישואין כתב לה צביתי ואוסיפית לך אמנה מאתים דאית לך עלי משעת אירוסין כך וכך מיגבא מאימת גביא רב הונא אמר מנה מאתים וכו' ובשלהי שמעתין דהתם כתב ואסיקנא לשמעתין והילכתא אחד זה ואחד זה בין מנה מאתים בין תוספת מן הנישואין ואע"ג דכתב לה מנה מאתים מן האירוסין. וקשה לפירושו דהתם אמר רב נחמן שני שטרי של מכר על שדה אחת וכתבו ראובן לשמעון אחד בניסן ואחד בסיון בטל שני את הראשון ואם כתב לו אחריות וטרפו ממנו אינו גובה אלא מזמן שני. ואמר רב פפא מודה ר"נ דאם אוסיף לה דיקלא בשטרא בתרא לתוספת כתביה ולאו לבטולי קמא אלא דאי מזמן שני אתי למיגבא ליגבי עיקר ותוספת ואי ניחא ליה בקמא משום דקדים לא ליקני תוספת. וקיימא לן הילכתא כרב נחמן בדיני. ותו דרפרם ורב אחא קיימי כוותיה דמפרשי למילתיה. א"כ היכי פסקינן התם דאחד זה ואחד זה מן הנישואין והא אוסיף לה בשטר שני. אבל לפירוש רש"י אתי שפיר הא דפסקינן אחד זה ואחד זה מן הנישואין דמוקי לה בדלא כתב לה אף על גב דאיכא תוספת גובה מן הנישואין משום דליכא שטר כתובה מן האירוסין אמרינן ודאי ביטל תנאו הראשון על ידי השטר:
1