אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא נ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 53
א׳כתב רבינו יצחק אלפסי זצ"ל וכן הילכתא:
1
ב׳[דף כ' ע"א]
מתני' מצא איגרות שום ששמו ב"ד נכסי לוה למלוה בחובו ואיגרות מזון שקיבל עליו לזון את בני אשתו. שטרי חליצה ומיאונין קטנה יתומה שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה יוצאה ממנו במיאון ואינה צריכה גט אלא אומרת בפני שלשה אי אפשי בפלוני בעלי וכותבין לה בית דין שמיאנה בפניהם להיות לה לעדות שמותרת לינשא. ושטרי בירורים וכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר וליכא למיחש לשמא נמלך דהא בית דין לא כתבום אלא בדבר מקויים. לפרעון נמי לא שייך בהו פרעון כדאמ' לעיל. ואפי' למ"ד שומא הדר איהו דאפסיד אנפשיה:
מתני' מצא איגרות שום ששמו ב"ד נכסי לוה למלוה בחובו ואיגרות מזון שקיבל עליו לזון את בני אשתו. שטרי חליצה ומיאונין קטנה יתומה שהשיאתה אמה או אחיה לדעתה יוצאה ממנו במיאון ואינה צריכה גט אלא אומרת בפני שלשה אי אפשי בפלוני בעלי וכותבין לה בית דין שמיאנה בפניהם להיות לה לעדות שמותרת לינשא. ושטרי בירורים וכל מעשה בית דין הרי זה יחזיר וליכא למיחש לשמא נמלך דהא בית דין לא כתבום אלא בדבר מקויים. לפרעון נמי לא שייך בהו פרעון כדאמ' לעיל. ואפי' למ"ד שומא הדר איהו דאפסיד אנפשיה:
2
ג׳[שם]
מאי שטרי בירורין הכא תרגימו שטרי טענתא. ר' ירמיה אמר זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד וכשבוררין להם דיינין כותבין להם זה בורר את פלוני וזה בורר את פלוני שלא יוכלו לחזור בהם:
מאי שטרי בירורין הכא תרגימו שטרי טענתא. ר' ירמיה אמר זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד וכשבוררין להם דיינין כותבין להם זה בורר את פלוני וזה בורר את פלוני שלא יוכלו לחזור בהם:
3
ד׳[שם]
מתני' מצא שטר בחפיסה או בדלוסקמא. תכריך של שטרות או אגודה של שטרות הרי זה יחזיר. וכמה אגודה של שטרות שלשה קשורים זה בזה:
מתני' מצא שטר בחפיסה או בדלוסקמא. תכריך של שטרות או אגודה של שטרות הרי זה יחזיר. וכמה אגודה של שטרות שלשה קשורים זה בזה:
4
ה׳[שם ע"ב]
מאי חפיסה אמר רבה בר בר חנה חמת קטנה של עור שנותנין בה יין. מאי דלוסקמא אמר רבה בר בר חנה טליקא דסבי שהזקנים מצניעין בה בלי תשמישן שלא יצטרכו לחפש אחריהם:
מאי חפיסה אמר רבה בר בר חנה חמת קטנה של עור שנותנין בה יין. מאי דלוסקמא אמר רבה בר בר חנה טליקא דסבי שהזקנים מצניעין בה בלי תשמישן שלא יצטרכו לחפש אחריהם:
5
ו׳[שם]
ת"ר כמה תכריך שלשה קשורים זה בזה. וכמה היא אגודה של שטרות שלשה קשורים זה בזה. שמעת מינה קשר הוי סימן. תני ר' חייא שלשה כרוכין זה בזה. אי הכי היינו תכריך. אמר תכריך כל חד וחד בריש חבריה. אגודה דרמו אהדדי וכריכי. מאי מכריז מנין מאי איריא תלתא אפילו תרי נמי. כדאמר רבינא טיבעי מכריז הכא נמי שטרי מכריז:
ת"ר כמה תכריך שלשה קשורים זה בזה. וכמה היא אגודה של שטרות שלשה קשורים זה בזה. שמעת מינה קשר הוי סימן. תני ר' חייא שלשה כרוכין זה בזה. אי הכי היינו תכריך. אמר תכריך כל חד וחד בריש חבריה. אגודה דרמו אהדדי וכריכי. מאי מכריז מנין מאי איריא תלתא אפילו תרי נמי. כדאמר רבינא טיבעי מכריז הכא נמי שטרי מכריז:
6
ז׳מתני' רשב"ג אומר אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה. שלשה שלוו מן האחד יחזיר למלוה. אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה דאי ס"ד דמלוין נינהו מאי בעו גבי הדדי. דילמא לקיומינהו אזול. לא צריכא דמקיימי. דילמא מידא דספרא נפיל. לא משהי אינש קיומי' גבי ספרא. ושלשה שלוו מן האחד יחזיר למלוה דאי ס"ד דלווין נינהו מאי בעו גבי אהדדי. דילמא למיכתבינהו אזול. דכתבינהו בתלת ידי ספרי. דילמא לקיומינהו אזול. לוה לא מקיים שטריה:
7
ח׳מתני' מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו יהא מונח עד שיבא אליהו אם יש עמהם סמפונות יעשה מה שבסמפונות. פי' שובר המבטל שטר. כל דבר שהוא מבטל דבר קרוי סימפון כדאמרי' בקידושין גבי קידושי אשה ומכירת עבד שהמום קרוי סימפון מפני שמבטל המקח:
8
ט׳[שם]
אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב סימפון היוצא מתחת ידי מלוה שהיה מונח בידו ולא ביד הלוה אע"פ שכתוב בכתב ידו אינו אלא במשחק ופסול. לא מיבעיא כתוב בכתב ידי סופר דאיכא למימר ספרא איתרמי ליה וכתב אלא אפי' כתב בכתב ידו פסול סבר דילמא מיתרמי ומייתי לי זוזי בין השמשות וקא פרע לי ואי לא יהיבנא ליה שובר לא פרע לי אכתוב אנא תברא דכי מייתי לי זוזי איתיב ליה. תנן אם יש עמהם סימפונות יעשה מה שבסימפונות הכא במאי עסקינן שנמצא שהשובר יוצא עליו בין שטרותיו קרועין והוא אינו קרוע לפיכך סומכין על השובר שמקום השטר מוכיח על השובר שהוא אמת שאם לא פרע החוב לא הי' נותן השטר אצל שטרותיו קרועין. ת"ש ממתני' דגט פשוט נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע ויש בעירו שני יוסף בן שמעון שטרות שניהם פרועין שכל אחד יכול לומר על שלי נכתב השובר. ובבבא בתרא פרכינן בלא שובר נמי הא תנן אין אחד יכול להוציא השטר עליהן. ומוקמינן לה במשולשין בשטר ואין משולשין בשובר. הכא נמי שנמצא בין שטרותיו קרועין. ת"ש שבועה שלא פקדנו אבא בצואת מיתתו שבועה שלא אמר לנו אבא קודם לכן ושלא מצינו שובר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע הא אם מצאו סמכינן עליה אמר רב ספרא שנמצא בין שטרותיו קרועין. ת"ש סימפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו קס"ד אם אמר מלוה לא נפרעתי ותדע שלא מסרתי השובר לידך יתקיים בחותמיו אם החתומים מעידים שחתמוהו אין המלוה נאמן אבל כל כמה דלא מקיים מהימן דמאן דקא מפיק ליה מלוה ומלוה הא קאמר פסול הוא. אימא יתקיים מחותמיו על פי חותמיו יתקיים עדות השובר דשיילינן ליה אם ראו הפרעון ואם לאו נאמן המלוה לומר שלא נכתב אלא להיות מוכן לכשיפרע. ת"ש סימפון שיש עליו עדים כשר. מאי עדים עידי קיום שכתוב בו הנפק דבי דינא לא מיקיימי אלא א"כ פרע:
אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב סימפון היוצא מתחת ידי מלוה שהיה מונח בידו ולא ביד הלוה אע"פ שכתוב בכתב ידו אינו אלא במשחק ופסול. לא מיבעיא כתוב בכתב ידי סופר דאיכא למימר ספרא איתרמי ליה וכתב אלא אפי' כתב בכתב ידו פסול סבר דילמא מיתרמי ומייתי לי זוזי בין השמשות וקא פרע לי ואי לא יהיבנא ליה שובר לא פרע לי אכתוב אנא תברא דכי מייתי לי זוזי איתיב ליה. תנן אם יש עמהם סימפונות יעשה מה שבסימפונות הכא במאי עסקינן שנמצא שהשובר יוצא עליו בין שטרותיו קרועין והוא אינו קרוע לפיכך סומכין על השובר שמקום השטר מוכיח על השובר שהוא אמת שאם לא פרע החוב לא הי' נותן השטר אצל שטרותיו קרועין. ת"ש ממתני' דגט פשוט נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע ויש בעירו שני יוסף בן שמעון שטרות שניהם פרועין שכל אחד יכול לומר על שלי נכתב השובר. ובבבא בתרא פרכינן בלא שובר נמי הא תנן אין אחד יכול להוציא השטר עליהן. ומוקמינן לה במשולשין בשטר ואין משולשין בשובר. הכא נמי שנמצא בין שטרותיו קרועין. ת"ש שבועה שלא פקדנו אבא בצואת מיתתו שבועה שלא אמר לנו אבא קודם לכן ושלא מצינו שובר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע הא אם מצאו סמכינן עליה אמר רב ספרא שנמצא בין שטרותיו קרועין. ת"ש סימפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו קס"ד אם אמר מלוה לא נפרעתי ותדע שלא מסרתי השובר לידך יתקיים בחותמיו אם החתומים מעידים שחתמוהו אין המלוה נאמן אבל כל כמה דלא מקיים מהימן דמאן דקא מפיק ליה מלוה ומלוה הא קאמר פסול הוא. אימא יתקיים מחותמיו על פי חותמיו יתקיים עדות השובר דשיילינן ליה אם ראו הפרעון ואם לאו נאמן המלוה לומר שלא נכתב אלא להיות מוכן לכשיפרע. ת"ש סימפון שיש עליו עדים כשר. מאי עדים עידי קיום שכתוב בו הנפק דבי דינא לא מיקיימי אלא א"כ פרע:
9
י׳[דף כ"א ע"א]
גופא סימפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו אין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש שאין הלוה מוציאו אלא השליש שביניהם או שיצא אחר חיתום שטרות שיצא לפנינו כשהוא כתוב בתוך השטר חוב אחר החתומים כשר מ"ט יוצא מתחת ידי שליש כשר דהא הימניה מלוה לשליש יצא לאחר חיתום שטרות נמי בשר דאי לא פרעיה לא הוה מרע לשטריה:
גופא סימפון שיש עליו עדים יתקיים בחותמיו אין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש שאין הלוה מוציאו אלא השליש שביניהם או שיצא אחר חיתום שטרות שיצא לפנינו כשהוא כתוב בתוך השטר חוב אחר החתומים כשר מ"ט יוצא מתחת ידי שליש כשר דהא הימניה מלוה לשליש יצא לאחר חיתום שטרות נמי בשר דאי לא פרעיה לא הוה מרע לשטריה:
10
י״אירוש' רב ירמיה בשם רב סימפון שהוא יוצא מתחת ידי המלוה בכתב ידי המלוה פסול אני אומר מתעסק הייתי בשטרותיך הא מתחת ידי אחר כשר. ר' יצחק בר נחמני בשם שמואל לעולם אין סימפון כשר עד שיצא מתחת ידי הלוה או שלוחו והא תנינן שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצאנו שטר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע הא אם נמצא פרוע מאי כדון. אמר ר' יוסי בר בון כפתר כגון דכתב דייתיקי שאין אדם מצוי לפגום דייתיקי שלו פי' שטר של שכיב מרע שציוה ליתן לפלוני מנכסיו כך וכך ואם נמצא שובר כתוב בין שטרותיו של שכיב מרע ששטר זה פרוע כשר השובר אע"פ שלא נמצא שטר של דייתיקי בין שטרותיו קרועים שאין שכיב מרע עשוי לפגום שטר צוואה שלו ולכתוב עליו שובר אם לא שודאי אמת הוא שכבר נתנו לו. וכן הלכה. ואע"ג דפליג אגמרא דידן בסימפון היוצא מתחת ידי המלוה וכתב בשלוחו של לוה דכשר. ואילו גמרא דידן פסלינן בכתב הסופר מ"מ במאי דפליג פליג במאי דלא פליג לא פליג. או שמא יש לחלק בין שלוחו של לוה לסופר:
11
י״בהדרן עלך פרק שנים אוחזין
12
י״גפרק אלו מציאות
13
י״דאלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז אלו מציאות שלו מצא פירות מפוזרין. וכמה אמר רב יצחק קב בארבע אמות ואוקמה מר עוקבא בר חמא במכנשתא דבי דרי בשעת אסיפת גורנות וכאן דשו בעליהן ונשא את העיקר ונותרו אלו הילכך קב בארבע אמות דנפיש טרחייהו דלא טרח ולא הדר ואתי שקל להו אפקורי מפקר להו בציר מהכי דהיינו שאם היה פיזור של קב פחות מיכן דטרח והדר ואתי ושקיל להו לא מפקיד להו אבל שלא באסיפת גרנות אפי' יותר מקב בארבע אמות שלא הונחו אלא נפלו הרי הם שלו דכיון דאין לו בהן סימן אייאושי מיאש. ואם הם דרך הינוח שיכול להבחין שהונחו שם ולא נפלו אפי' פחות מקב בארבע אמות לא יגע בהם שעתידים הבעלים לחזור וליטלם ובשעת אסיפת גרנות אם מצא חצי קב בשתי אמות או קביים בשמונה אמות או קב שומשמי בארבע אמות הנהו כולהו בעיא דר' ירמיה ועלתה בתיקו. וכתב הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל לפיכך לא יקחם ואם נטל אינו חייב להכריז. ונראה בעיני שיהא מונח עד שיבא אליהו דכיון דאיכא לאיסתפוקי דילמא לא מפקר להו ובאיסורא אתי לידיה יהא מונח עד שיבא אליהו דדמי לספק הינוח דאמרינן לקמן אמר רב אבא בר זבדא אמר רב כל ספק הינוח לכתחילה לא יטול ואם נטל לא יחזיר. ומייתי לה לקמן בפרק המפקיד דפירש התם רש"י זצ"ל ויהא מונח ביד זה עד שיבא אליהו דהאי לא יחזיר לא שיהא לו קאמר דהא מעיקרא באיסורא אתא לידיה אם הינוח היה הילכך הכא נמי אי לא מפקר להו באיסורא אתו לידיה:
14