אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ז׳Ohr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 7
א׳הילכך הכא כשהנתבע טוען שמא אין לגלגל עליו. אבל זה אומר שאולה וזה אומר שבורה שהנתבע טוען ברי מגלגלין עליו כדאיתא התם בהשואל וז"ש בזו השמועה שיטות אחרות ופירושים אחרים אלא שזו היא עיקר ועל דא אנא סמיך הלכה למעשה. וא"ת כיון דלא אמרינן בטענת ספק שישבע לו על ידי גלגול היכי מחייבינן ליה שבועה בשום מקום על ידי גלגול הוה ליה למיפטריה מיגו דהוה מצי למימר איני יודע והיה פטור. או נלמוד מיכן דלא אמרינן מיגו בשום מקום יש לומר דלאו היינו מיגו שאינו רשאי לומר איני יודע שסבור שאם היה עושה עצמו מסופק היה מקלקל טענתו כי אז היה ניכר שהתובע אומר ברי והוא טוען איני יודע. ועוד שהוא סבור אם היה טוען איני יודע אם היה הנתבע תופס משלו שלא היה יכול להוציא מידו בטענת ספק על כן ירא לטעון איני יודע הילכך אין כאן מיגו:
1
ב׳[שם]
אמר רב חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמישים והילך חייב מאי טעמא הילך נמי כמודה מקצת דמי. ורב ששת אמר הילך פטור מאי טעמא כיון דקאמר לי' הילך הני חמישים זוזי דקא מודי ליה בגוייהו כמאן דנקיט להו מלוה דמי ובאידך חמישים לא קא מודי ליה הילכך ליכא הודאה במקצת הטענה. ופסק בפר"ח ז"ל וכן רבינו יצחק אלפסי זצ"ל דהלכה כרב ששת דהילך פטור. דהתנן לקמן בהשואל זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר ופרכי' בגמ' אמאי ישבע והא הילך הוא. אלמא קים ליה לתלמודא דהילך פטור. ועוד יש להביא ראי' מדאמר בפ' השואל גבי עסק שבועה משכחת לה רישא בתרתי וסיפא בתלת רישא דא"ל שתי פרות מסרתי לך פלגיה דיומא בשאלה ופלגיה דיומא בשכירות ומתו תרווייהו בעידן שאלה וא"ל שואל חדא אין בעידן שאלה מתה אידך לא ידענא אי בעידן שאלה מתה אי בעידן שכירות מתה דמתוך שאינו יכול לישבע משלם. והשתא למה הוצרך לומר ומתו תרווייהו הוה ליה למימר ומתה חדא אפילו הכי הוי חייב שהרי המשאיל תובעו שתי פרות והשואל מחזיר לו אחת ועל השניה טוען איני יודע הוה ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם אלא משום דהוה ליה הילך הילכך הוצרך להעמיד שמתו תרווייהו כי היכי דלא ליהוי הילך ש"מ הילך פטור. וההיא דפרק שבועת הדיינין דתנן בית מלא פירות מסרתי לך וכיס מלא מעות מסרתי לך והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל פטור. זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב אלמא הילך חייב דהא פירות בעין נינהו מדקתני רישא מה שהנחת אתה נוטל ש"מ הילך חייב. ויש לפרש דהתם מיירי כגון באותם פירות שמודה בהם הרקיבו בפשיעת הנפקד דלא הוי ליה הילך ודמי לקרקע שחפר בה בורות שיחין ומערות והכי נמי מסתברא מדלא פריך מינה לרב ששת בשמעתין:
אמר רב חייא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמישים והילך חייב מאי טעמא הילך נמי כמודה מקצת דמי. ורב ששת אמר הילך פטור מאי טעמא כיון דקאמר לי' הילך הני חמישים זוזי דקא מודי ליה בגוייהו כמאן דנקיט להו מלוה דמי ובאידך חמישים לא קא מודי ליה הילכך ליכא הודאה במקצת הטענה. ופסק בפר"ח ז"ל וכן רבינו יצחק אלפסי זצ"ל דהלכה כרב ששת דהילך פטור. דהתנן לקמן בהשואל זה אומר גדול וזה אומר קטן ישבע המוכר שהקטן מכר ופרכי' בגמ' אמאי ישבע והא הילך הוא. אלמא קים ליה לתלמודא דהילך פטור. ועוד יש להביא ראי' מדאמר בפ' השואל גבי עסק שבועה משכחת לה רישא בתרתי וסיפא בתלת רישא דא"ל שתי פרות מסרתי לך פלגיה דיומא בשאלה ופלגיה דיומא בשכירות ומתו תרווייהו בעידן שאלה וא"ל שואל חדא אין בעידן שאלה מתה אידך לא ידענא אי בעידן שאלה מתה אי בעידן שכירות מתה דמתוך שאינו יכול לישבע משלם. והשתא למה הוצרך לומר ומתו תרווייהו הוה ליה למימר ומתה חדא אפילו הכי הוי חייב שהרי המשאיל תובעו שתי פרות והשואל מחזיר לו אחת ועל השניה טוען איני יודע הוה ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם אלא משום דהוה ליה הילך הילכך הוצרך להעמיד שמתו תרווייהו כי היכי דלא ליהוי הילך ש"מ הילך פטור. וההיא דפרק שבועת הדיינין דתנן בית מלא פירות מסרתי לך וכיס מלא מעות מסרתי לך והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל פטור. זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב אלמא הילך חייב דהא פירות בעין נינהו מדקתני רישא מה שהנחת אתה נוטל ש"מ הילך חייב. ויש לפרש דהתם מיירי כגון באותם פירות שמודה בהם הרקיבו בפשיעת הנפקד דלא הוי ליה הילך ודמי לקרקע שחפר בה בורות שיחין ומערות והכי נמי מסתברא מדלא פריך מינה לרב ששת בשמעתין:
2
ג׳ונראה בעיני דשפיר מצי למהוי הילכתא כר' חייא דאמר הילך חייב והא דפרכינן בהשואל ועוד הילך הוא היינו ליישב מתני' אליבא דרב ששת אע"ג דלית הילכתא כוותיה והכי נמי פרכי' בפ"ב דכתובות וכיון דרוב נשים בתולות נישאות כי ליכא עדים מאי הוי הלך אחר הרוב ורוב נשים בתולות נישאות פי' ותגבה מאתים אע"ג דקיי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב אפי"ה פריך כדי ליישב מתני' אליבא דרב דסבר דהולכין בממון אחר הרוב. וההיא דהשואל פירש"י זצ"ל דלהכי נקט מתו תרווייהו דאי בדקיימא חדא וקא"ל חדא שקליה ואהדנה איני יודע הוה ליה ההיא דקמודי ליה הילך ואיכא למ"ד הילך פטור משבועה. אבל זה לא פירש וקיי"ל הילך פטור משבועה אלא ואיכא למ"ד משמע דלאו משום דהילכתא דהילך פטור נקט ומתו תרווייהו אלא משום דבעי' לתרוצי למילתיה דרב נחמן גם אליבא דרב ששת דסבר דהילך פטור אע"ג דלית הילכתא כוותיה. מיהו אע"ג דפרישית דלאו ראיות הן מ"מ גם לי אין ראיה שהלכה כר' חייא דעל כרחך דההיא דשבועת הדיינין לא מסייע ליה מדלא פריך מינה לרב ששת:
3
