אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ע״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 73
א׳פסק רבינו יצחק אלפסי זצ"ל דהלכה כאיכא דאמרי כרבא דהוא בתרא. וכן פסק הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל כאיכא דאמרי כרבא:
1
ב׳[שם ע"ב]
אמר רבא האי מאן דחזא דנפל זוזי מחבריה בי חלתא אשכחיה ושקלתיה לא מחייב לאהדורי מאי טעמא ההוא דנפל מיניה מיאש אע"ג דאייתי ארבולי קא מרבלי מימר אמר כי היכי דמיני דידי נפל הכי נמי נפל מאינש אחרינא ומשכח מידי. וכן הלכה:
אמר רבא האי מאן דחזא דנפל זוזי מחבריה בי חלתא אשכחיה ושקלתיה לא מחייב לאהדורי מאי טעמא ההוא דנפל מיניה מיאש אע"ג דאייתי ארבולי קא מרבלי מימר אמר כי היכי דמיני דידי נפל הכי נמי נפל מאינש אחרינא ומשכח מידי. וכן הלכה:
2
ג׳[שם]
מצא בחנות הרי אלו שלו. בין התיבה ולחנוני הרי הן של חנוני. פי' רש"י זצ"ל הרי אלו שלו בדבר שאין בו סימן קאי דההוא דנפל מיניה מיאש שהכל נכנסין שם. בין התיבה שהחנוני יושב לפניה ותמיד נוטל ממנה ונותן לפניו ומוכר מה שנותנין לו נותן לתיבה לא נפל שום דבר אלא מיד החנוני. לפני השולחני הרי אלו שלו בין הכסא ולשולחני של שולחני פירש"י זצ"ל שולחני מחליף מעות ונותן מטבעותיו בשולחן שלפניו והבאים להחליף אף הם נותנין שם מעותיהם הרי אלו שלו דאמרינן מן הבאים שם נפלו שהרי השולחן מפסיק בין השולחני ולמעות שנמצאו ואם מן השולחני נפלו היה להם לימצא בינו ובין הכסא שהשלחן מונה עליו. אמר ר' אלעזר אפי' צרורין ומונחין על גבי השלחן פי' הרי אלו של מוצאן ופירש"י זצ"ל דלא גרסינן צרורין. וכן נראה דאי צרורין הוי קשר סימן וחייב להכריז. והרב ר' משה בר מיימון זצ"ל כתב דאפי' צרורין ומונחין על גבי השלחן הרי אלו של מוצאן והוא שיהי' רוב גוים אבל אם רוב ישראלים חייב להכריז מפני שהן צרורין והוי קשר סימן. ועוד כתב שאם מצא על התיבה שבחנות שהן של מוצאן. ואין נראה לי דהא אמרי' בגמרא ור' אלעזר הא מנא ליה שעל השלחן הרי אלו שלו אמר רבא מתני' קשיתיה מאי איריא דתני בין הכסא ולשולחני ניתני על השלחן. ואי נמי כדקתני רישא מצא בחנות כלו' אי איתא דעל גבי השלחן לשלחני ליתני מצא בשלחנות כדקתני מצא בחנות הרי אלו שלו. מדנקט לפני השולחני אף השלחן משמע שהוא של מוצאו אבל גבי חנות דתנא מצא בחנות אין התיבה במשמע ולא הוי של מוצאו אלא של חנוני. והא דאין החנות קונה לבעל החנות פי' הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל לפי שאינה חצר המשתמרת ואף על פי שבעל החנות בתוכה צריך לומר תקנה לי חנותי וכדבריו משמע בפ"ק דתנן ראה אותן רצין אחר המציאה ואמר זכתה לי שדי זכתה לו ואוקימנא בגמרא והוא שעומד בצד שדהו לפי שהיא חצר שאינה משתמרת:
מצא בחנות הרי אלו שלו. בין התיבה ולחנוני הרי הן של חנוני. פי' רש"י זצ"ל הרי אלו שלו בדבר שאין בו סימן קאי דההוא דנפל מיניה מיאש שהכל נכנסין שם. בין התיבה שהחנוני יושב לפניה ותמיד נוטל ממנה ונותן לפניו ומוכר מה שנותנין לו נותן לתיבה לא נפל שום דבר אלא מיד החנוני. לפני השולחני הרי אלו שלו בין הכסא ולשולחני של שולחני פירש"י זצ"ל שולחני מחליף מעות ונותן מטבעותיו בשולחן שלפניו והבאים להחליף אף הם נותנין שם מעותיהם הרי אלו שלו דאמרינן מן הבאים שם נפלו שהרי השולחן מפסיק בין השולחני ולמעות שנמצאו ואם מן השולחני נפלו היה להם לימצא בינו ובין הכסא שהשלחן מונה עליו. אמר ר' אלעזר אפי' צרורין ומונחין על גבי השלחן פי' הרי אלו של מוצאן ופירש"י זצ"ל דלא גרסינן צרורין. וכן נראה דאי צרורין הוי קשר סימן וחייב להכריז. והרב ר' משה בר מיימון זצ"ל כתב דאפי' צרורין ומונחין על גבי השלחן הרי אלו של מוצאן והוא שיהי' רוב גוים אבל אם רוב ישראלים חייב להכריז מפני שהן צרורין והוי קשר סימן. ועוד כתב שאם מצא על התיבה שבחנות שהן של מוצאן. ואין נראה לי דהא אמרי' בגמרא ור' אלעזר הא מנא ליה שעל השלחן הרי אלו שלו אמר רבא מתני' קשיתיה מאי איריא דתני בין הכסא ולשולחני ניתני על השלחן. ואי נמי כדקתני רישא מצא בחנות כלו' אי איתא דעל גבי השלחן לשלחני ליתני מצא בשלחנות כדקתני מצא בחנות הרי אלו שלו. מדנקט לפני השולחני אף השלחן משמע שהוא של מוצאו אבל גבי חנות דתנא מצא בחנות אין התיבה במשמע ולא הוי של מוצאו אלא של חנוני. והא דאין החנות קונה לבעל החנות פי' הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל לפי שאינה חצר המשתמרת ואף על פי שבעל החנות בתוכה צריך לומר תקנה לי חנותי וכדבריו משמע בפ"ק דתנן ראה אותן רצין אחר המציאה ואמר זכתה לי שדי זכתה לו ואוקימנא בגמרא והוא שעומד בצד שדהו לפי שהיא חצר שאינה משתמרת:
3