אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ע״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 76
א׳וש"מ יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש. והילכתא כאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש:
1
ב׳[דף כ"ח ע"א]
אמר רבא אם תימצי לומר סימנין דאורייתא הוא. סימנין וסימנין יניח. סימנין ועדים ינתן לבעל העדים כלו' אפי' את"ל סימנין דאורייתא הם אפי' הכי עדים עדיפי. הילכך באו שנים זה נתן סימן וזה נתן סימן כמו שנתן האחד לא יתן לא לזה ולא לזה אלא תהא מונחת עד שיבא אליהו או עד שיודה האחד לחבירו או עד שיעשו פשרה ביניהם. כך פי' הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל. זה נתן סימנין ובא השני והביא עדים יתן לבעל העדים. זה נתן סימנין וזה נתן סימנין ועד אחד הרי זה עד אחד כמי שאינו ויניח. זה הביא עדים שארגה וזה הביא עדים שנפלה ממנו ינתן לזה שהעידו עדים שנפלה ממנו דאמרינן זבוני זבנה ניהליה. זה נתן מידת ארכו של טלית וזה נתן מידת רחבו ינתן למידת ארכו דמידת רחבו שיעורי קא משער ליה כדמכסה לה מדה וקאים דמידת רחבו מישתער ומידת ארכו לא מישתער. זה נתן סימן מידת רחבו ומידת ארכו וזה נתן סימן מידת גמיו . זה נתן סימן מדת רחבו כך וכך ואורכה כך וכך. וזה נתן סימן אורכה ורחבה כך וכך אמות בין הכל אבל אינו יודע כמה באורך וכמה ברוחב. גמא יונית כמין ך שלנו עשויה להכי קרי אורך ורוחב יחד גמא. זה נתן סימן מידת אורכו ומידת רחבו וזה נתן מדת משקלותיו ינתן למי שכיון למידת משקלותיו אפי' בדבר שדרכו לשקול כ"ש בדבר שאין דרכו לשקול שאם כיון משקלותיו שינתן לו. הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה ודוקא בנקב יש בצד אות פלוני. הוא אומר סימני החוט שהגט קשור בו והיא אומרת סימני החוט וממני נפל שנתנו לי וגרשני ינתן לה ודוקא במדת אורכו. הוא אומר בחפיסה ולא גרשתיה והיא אומרת בחפיסה וגרשני ינתן לו מאי טעמא מידע ידיע דכל מה דהוה ליה בחפיסה הוא דמנח ליה:
אמר רבא אם תימצי לומר סימנין דאורייתא הוא. סימנין וסימנין יניח. סימנין ועדים ינתן לבעל העדים כלו' אפי' את"ל סימנין דאורייתא הם אפי' הכי עדים עדיפי. הילכך באו שנים זה נתן סימן וזה נתן סימן כמו שנתן האחד לא יתן לא לזה ולא לזה אלא תהא מונחת עד שיבא אליהו או עד שיודה האחד לחבירו או עד שיעשו פשרה ביניהם. כך פי' הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל. זה נתן סימנין ובא השני והביא עדים יתן לבעל העדים. זה נתן סימנין וזה נתן סימנין ועד אחד הרי זה עד אחד כמי שאינו ויניח. זה הביא עדים שארגה וזה הביא עדים שנפלה ממנו ינתן לזה שהעידו עדים שנפלה ממנו דאמרינן זבוני זבנה ניהליה. זה נתן מידת ארכו של טלית וזה נתן מידת רחבו ינתן למידת ארכו דמידת רחבו שיעורי קא משער ליה כדמכסה לה מדה וקאים דמידת רחבו מישתער ומידת ארכו לא מישתער. זה נתן סימן מידת רחבו ומידת ארכו וזה נתן סימן מידת גמיו . זה נתן סימן מדת רחבו כך וכך ואורכה כך וכך. וזה נתן סימן אורכה ורחבה כך וכך אמות בין הכל אבל אינו יודע כמה באורך וכמה ברוחב. גמא יונית כמין ך שלנו עשויה להכי קרי אורך ורוחב יחד גמא. זה נתן סימן מידת אורכו ומידת רחבו וזה נתן מדת משקלותיו ינתן למי שכיון למידת משקלותיו אפי' בדבר שדרכו לשקול כ"ש בדבר שאין דרכו לשקול שאם כיון משקלותיו שינתן לו. הוא אומר סימני הגט והיא אומרת סימני הגט ינתן לה ודוקא בנקב יש בצד אות פלוני. הוא אומר סימני החוט שהגט קשור בו והיא אומרת סימני החוט וממני נפל שנתנו לי וגרשני ינתן לה ודוקא במדת אורכו. הוא אומר בחפיסה ולא גרשתיה והיא אומרת בחפיסה וגרשני ינתן לו מאי טעמא מידע ידיע דכל מה דהוה ליה בחפיסה הוא דמנח ליה:
2
ג׳[שם ע"ב]
ת"ר בראשונה כל מי שמוצא אבידה היה מכריז עליה שלשה רגלים ואחר רגל האחרון שבעת ימים כדי שילך שלשה ימים ויחזור שלשה ויכריז יום אחד. משחרב ביהמ"ק שיבנה במהרה בימינו התקינו שיהיו מכריזין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ומשרבו האנסין דאמרי אבידתא למלכא התקינו שיהו מודיעין לשכניו ולמיודעיו ודיו:
ת"ר בראשונה כל מי שמוצא אבידה היה מכריז עליה שלשה רגלים ואחר רגל האחרון שבעת ימים כדי שילך שלשה ימים ויחזור שלשה ויכריז יום אחד. משחרב ביהמ"ק שיבנה במהרה בימינו התקינו שיהיו מכריזין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ומשרבו האנסין דאמרי אבידתא למלכא התקינו שיהו מודיעין לשכניו ולמיודעיו ודיו:
3
ד׳[שם]
ת"ר בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימנין ונוטלה משרבו הרמאין התקינו שיהו אומרין לו צא והבא עדים דלאו רמאי את וטול כי הא דאבוה דרב פפא איתבד ליה חמרא ואשכחוהו ואתא לקמיה דרבה בר רב הונא. א"ל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול אזל אייתי סהדי א"ל ידיעיתו ביה דרמאי הוא אמרו ליה אין א"ל אנא רמאי אנא אמרי ליה לאו רמאה קאמרינן. אמר רבה בר רב הונא מסתברא לא מייתי אינש חובה לנפשיה פי' ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומהימני לאסהודי עליה דלאו דמאי הוא:
ת"ר בראשונה כל מי שאבדה לו אבידה היה נותן סימנין ונוטלה משרבו הרמאין התקינו שיהו אומרין לו צא והבא עדים דלאו רמאי את וטול כי הא דאבוה דרב פפא איתבד ליה חמרא ואשכחוהו ואתא לקמיה דרבה בר רב הונא. א"ל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול אזל אייתי סהדי א"ל ידיעיתו ביה דרמאי הוא אמרו ליה אין א"ל אנא רמאי אנא אמרי ליה לאו רמאה קאמרינן. אמר רבה בר רב הונא מסתברא לא מייתי אינש חובה לנפשיה פי' ואין כאן משום כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ומהימני לאסהודי עליה דלאו דמאי הוא:
4