אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא פ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 81
א׳כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל בהכונס וקיימא לן בהא כרב יוסף דאמר בפ' השוכר את האומנין ופ' שבועת הדיינין דכולי עלמא אית להו דרב יוסף אלמא הילכתא כוותיה. וכן כתב הרב ר' ברוך מארץ יוון זצ"ל הכא בשמעתין דהלכה כרב יוסף וכן פסק הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל הלכה כרב יוסף. וכן פסק בפר"ח זצ"ל ובהלכות גדולות דהלכה כרב יוסף. מההיא דפ' אין בין המודר דתנן המודר הנאה מחבירו מחזיר לו אבידתו ואיפלגו בה ר' אמי ור' אסי חד אמר לא שנו אלא שנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה דכי מהדר ליה מידי דנפשיה קא מהדר ליה אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר לא. קא מהניא ליה פרוטה דרב יוסף וחד אמר אפי' נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר מהדר ליה ואי משום פרוטה דרב יוסף פרוטה דרב יוסף לא שכיחא אלמא דאפי' מאן דשדי אלא משום דפרוטה דרב יוסף לא שכיח אבל בהא מודה דבההיא שעתא פטור מליתן ריפתא לעניא אלמא הוי שומר שכר לכולי עלמא כרב יוסף. ונראה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דאינה ראיה כלל דרבה דשמעתין נמי לא פליג אדרב יוסף בהא דכולי עלמא מודו דהעוסק במצוה פטור מן המצוה אלא דסבירא ליה לרבה דאינו נחשב שומר שכר בכך אלא נראה לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דהלכה כרבה בכל מקום לגבי רב יוסף בר משדה ענין ומחצה כדאיתא פ' יש נוחלין אף על גב דהיינו בבבא בתרא דהני ג' מילי בבבא בתרא איתנהו. שדה בפ"ק דבבא בתרא ההוא גברא דזבן ארעא אמיצרא דבי נשיאה כי מטא למיפלג אמר להו הבו לי אמצראי אמ' כגון זה כופין על מידת סדום מתקיף לה רב יוסף לימרו מעלינן ליה עלויא כנכסי דבי בר מריון והילכתא כרב יוסף. תרי ארעתא אתרי ניגרי חדא אהאי ניגרא וחדא אהאי ניגרא אמר רבה כגון זה כופין על מידת סדום מתקיף לה רב יוסף זימנא דהאי מידויל והילכתא כרב יוסף. ענין בפ' יש נוחלין דאיתמר קנין עד אימתי חוזר רבה אמר כל זמן שיושבין ורב יוסף אמר כל זמן שעוסקין באותו ענין והילכתא כרב יוסף. מחצה בפ' מי שמת ההוא דאמר לדביתהו נכסיי ליך ולבנייך אמר רב יוסף קנאי איתתא פלגא ואמר רב יוסף מנא אמינא לה דתניא רבי אומר והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו אמר אביי מי דמי בשלמא אהרן בר חלוקה הוא ואע"ג דלא גלי ביה קרא יש לו לחלק מדגלי ביה קרא ש"מ לישקול פלגא. הא לאו בת חלוקה היא דייה שתטול כאחד מן הבנים. ולא היא הוה עובדא בנהרדעא ואגבי שמואל פלגא בטבריא ואגבי ר' יוחנן פלגא. אבל בשאר מסכתא איכא למימר דאיכא טובא דהלכה כרב יוסף. אפי' הכי נראה דבכולי תלמודא הכי הוא מההיא דאמר בפ' מי שאחזו דההוא גברא דא"ל לאריסי' בולי עלמא דלו תלת דלוותא ושקלי ריבעא את דלי ארבעי ואכול תלתא לסוף אתא מיטרא אמר רב יוסף הא לא דלה רבה אמר הא לא איצטריכא לימא רב יוסף דאמר כרבנן ורבה דאמר כר' שמעון בן גמליאל. ותסברא הא קיימא לן דהילכתא כוותיה דרבה ובהא אין הלכה כרשב"ג. והשתא מהיכא קיימא לן כוותיה דרבה אם לא מאותו פסק דיש נוחלין ואין לומר שמא בההיא מילתא קים לתלמוד' הכי דהלכה כרבה דאם כן הוה ליה למימר והא קיימא לן דהלכה בהא כרבה כדקאמר ובהא אין הלכה כר' שמעון בן גמליאל אלא ש"מ דסמיך אפסק דיש נוחלין דבכולי תלמודא הלכה כרבה לגבי רב יוסף. ואע"פ שאביי נחלק עליו בההיא דמחצה לאו לגבי כל אמוראים אמר' דבכל מקום לית הילכתא כרב יוסף אלא שלא חשוב קושיות דאביי עיקר איצטריך למיפסק הלכה כרב יוסף או שמא בשום מקום אין הלכה כמותו. והא דלא חשיב ההיא דריש מסכת מעילה גבי קדשי קדשים ששחטו בדרום דאיבעיא להו עלו מהו שירדו רבה אמר אם עלו ירדו רב יוסף אמר אם עלו לא ירדו. ואיתותב רבה וקיימא לן כרב יוסף ולא חשיב בהדי שדה ענין ומחצה משום דמילתא דפשיטא היא דכיון דאיתותב רבה דהלכה כרב יוסף ולא חשיב אלא במילי דלא איתותב בהו רבה ועוד לא נפקא מינה אלא למשיחא. ועוד אליבא דר' שמעון נחלקו וקיימא לן כר' יהודה לגבי ר' שמעון. וההיא דחזקת הבתים דההוא גברא דאמר ליה לחבריה מאי בעי בהאי ארעא א"ל מינך זבינתה והא שטרא א"ל שטרא זייפא הוא גחין לחיש לרבה א"ל אין שטרא זייפא הוא מיהו שטרא מעליא הוה בידי ואירכס לי ואמינא אינקוט בידי כל דהו אמר רבה מה לו לשקר מיגו דאי בעי אמר שטרא מעליא הוא א"ל רב יוסף אמאי קא סמכת אהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא. ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפנא לך והא שטרא א"ל שטרא זייפא הוא גחין לחיש ליה לרבה א"ל אין שטרא זייפא הוא מיהו שטרא מעליא הוה בידי ואירכס לי ואמינא אינקוט בידי כל דהו אמר רבה מה לו לשקר אי בעי אמר שטרא מעליא הוא א"ל רב יוסף אמאי קא סמכת אהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמ' הוא אמר רב אשי בר אבין הילכתא כוותיה דרבה בארעא והילכת' כוותי' דרב יוסף בזוזי. הילכתא כוותיה דרבה בארעא היכ' דקיימ' תיקום והילכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי היכא דקיימי זוזי תיקום. ההיא לא שייך למחשב כיון דבכי האי גוונא בארעא הילכתא כרבה. ועוד ראיה דהלכה כרבה משמעתין דמסיק עד כאן לא פליגי אלא בנשתמש בהו דלמא דשרי להשתמש בהו הוי עלייהו שומר שכר בעבור שכר שימוש אבל לא ישתמש בהו הוי שומר חנם לימא תהוי תיובתא דרב יוסף אבל לרבה ניחא דשומר אבידה שומר חנם הוא ומחמת שהתירו לו חכמים להשתמש בדמי אבידה הוי עלייהו שומר שכר. אמר לך רב יוסף בגניבה ואבידה כולי עלמא לא פליגי דמחייב פי' דשומר שכר הוא כי פליגי באונסין דשואל דר' טרפון סבר שרו ליה רבנן לאישתמושי בגוייהו והוה ליה שואל עלוייהו ור' עקיבה סבר לא שרו לאישתמושי בגוייהו דלא הוי שואל עלייהו אלמא לרבה שכר שימוש שהתירו לו רבנן לאישתמושי בגוייהו משוי ליה שומר שכר. ולרב יוסף משוי ליה שואל. ורב נחמן נמי סבר דמשוי ליה שומר שכר ולא שואל לקמן בהמפקיד דתנן המפקיד מעותיו אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן. מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן ואמר רב הונא אפי' נאנסו ורב נחמן אמר נאנסו לא דמה שהתירו לו להשתמש במעות פקדון שומר שכר משוי ליה ולא שואל וקיימא לן הילכתא כרב נחמן בדיני. ויש שדוחים דלגבי מפקיד שלא היה מתחילה אלא שומר חנם דין הוא שנעשה שומר שכר שמחמת שהתירו לו כדאמר התם הואיל ונהנה מהנה הוי אבל גבי אבידה דילמא רב נחמן כרב יוסף סבירא ליה דהוי שומר שכר והואיל שמתחילה היה שומר שכר כשהתירו לו להשתמש ותאמר הואיל ונהנה מהנה יש לך לעשותו כשואל ולעולם הלכה כדב יוסף. ולא נהירא שהרי וכי אם אדם שכר חבירו ולמחר הוסיף על שכרו וכי בשביל זה יעשה שואל אלא ודאי סברת רב נחמן כסברת רבה. וההיא דשלהי השוכר את האומנין שהביא רבינו יצחק אלפס זצ"ל דתניא המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון ישבע ויטול מעותיו דברי ר' אליעזר ר' עקיבה אומר יכול לומר לו כלום הלויתני אלא על המשכון אבד המשכון אבדו מעותיך ואוקימנא במסקנא דבשומר אבידה קמיפלגי ורבה כר' אליעזר ור' עקיבה כרב יוסף. ואסקי' לימא דרב יוסף תנאי היא לא בשומר אבידה דכולי עלמא אית להו דרב יוסף והכא במלוה צריך משכון קמיפלגי מר סבר מצוה קא עביד ומר סכר לאו מצוה קעביד. אלמא דכולי עלמא אית להו דרב יוסף ורבה תנאי היא ותו דרבה כר' אליעזר מיתוקמא דאמר ישבע ויטול מעותיו דשומר חנם הוא. וקיימא לן דר' אליעזר שמותי הוא מדבית שמאי ולית הילכתא כוותיה אלמא הלכה כרב יוסף. ולא היא דמסקנ' התם לפי מה שאמר מתחילה דכולי עלמא לית להו דשמואל דאמר אבד קתא דמגלא אבוד אלפא זוזי. אבל רבה יאמר דבדשמואל קא מיפלגי ולא שייך כלל פלוגת' לפלוגתייהו. דגבי שומר אבידה דכולי עלמא שומר חנם הוא ור' עקיבה דאמר הכא לא יטול מעותיו משום דסבר וקביל. אלא רב יוסף כי מוקי נמי פלוגתייהו דהתם כדשמואל על כרחיך ר' אליעזר לאו כוותיה מדאמר ישבע ויטול מעותיו אע"ג דבמצוה עביד שהלווהו אלמא לא חשיב ליה בהכי שומר שכר ומשני דאתי' דרב יוסף אפי' כר' אליעזר ותדע כי איך נוכל לפרש דרבה ודאי תנאי היא ויסבור כר' אליעזר אבל לר' עקיבה מודה רבה דשומר שכר הוא הא משמע הכא דאליבא דרבה פליגי ר' טרפון ור' עקיבה בגניבה ואבידה דר' טרפון פוטר ור' עקיבה מחייב א"כ לר' עקיבה נמי שומר חנם הוא אליבא דרבה. ועוד יש לדקדק רהלכה כרבה מדמוקי סתמא דתלמודא מתני' דפ' האומנין דהלוהו על המשכון שומר שכר כר' עקיבה ולא כר' אליעזר ולרב יוסף דאמר שומר אבידה בשומר שכר הוה ליה לאוקמי אליבא דכולי עלמא ובמלוה שאין צריך למשכון דלכולי עלמא מצוה קא עביד דדוקא במלוה הצריך למשכון פליגי אי מצוה קא עביד אי לא שצריך למשכון להשתמש בו כגון שהלוה על משכון של עני ומשתמש ופוחת והולך מהלואתו כך פי' התם רש"י זצ"ל מיהו לפר"ח זצ"ל אין לדקדק משם כלום שפי' במלוה הצריך למשכון שאינו רוצה להלוות לו כלום בלא משכון ולא מצי השתא לאוקמי באין צריך למשכון דמלוה על המשכון איידי. מיהו פירוש תמוה הוא זה דתפיסת משכון נמי מצוה היא דאין לו להלוות בלא משכון כיון שירא להפסד ואפשר במשכון ועוד דאיהו גריס צריך משכון ובכל הספרים כתוב למשכון. והא דתנן בשבועות ומייתי לה לקמן בהמפקיד סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה דמשמע שחייב לשלם כשאבד מיירי שאבד בפשיעה אליבא דרבה דאמר שומר חנם. וההיא דהכונס דאותביה רבה לרב יוסף השב אין לי אלא לביתו לגינתו ולחורבתו מנין ת"ל השב תשיבם מכל מקום. האי לגינתו ולחורבתו היכי דמי אילימא לגינתו ולחורבתו המשתמרת היינו ביתו אלא לגינתו שאינה משתמרת ולחורבתו שאינה משתמרת ש"מ כשומר חנם דמי אמר לך רב יוסף לעולם לגינתו ולחורבתו המשתמרת ודקא קשיא לך היינו ביתו מילתא אגב אורחא קמ"ל דלא בעינן דעת בעלים וכר' אלעזר דאמר ר' אלעזר הכל צריך דעת בעלים חוץ מהשב אבידה שהרי התורה ריבתה השבות הרבה וסוגי' דתלמוד' לקמן בפרקין כר' אלעזר כדמפרש לה רב יוסף בהכונס אם כן הלכה כרב יוסף. לא היא דרבה נמי קיבלה מרב יוסף דקרא לכדר' אלעזר אתי. ורבה נמי שהיה בא לדקדק מתחילה מהתם דכשומר חנם דמי לא משמע ליה קרא אלא אסמכתא בעלמ' דטעמא דרבה משום דמאי הנאה קא מטיא לי' ולא פליגי רבה ורב יוסף אלא מסברא:
1
ב׳[שם]
[מתניתין] (תנן) מצא ספרים קורא בהם אחד לשלשים יום. פירוש מפני שמתעפשים כששוהים מלפותחן וכל ספרים שלהם עשויין בגיליון. ואם אינו יודע לקרות גוללו פי' גוללו מתחילתו לסופו כדי שיכנס בהן האויר אבל לא ילמוד בהן לכתחילה פי' מה שלא למד מפני שצריך להשהותו לפניו. ולא יקרא אחר עמו פי' לפי שזה מושך אצלו וזה אצלו ונקרע:
[מתניתין] (תנן) מצא ספרים קורא בהם אחד לשלשים יום. פירוש מפני שמתעפשים כששוהים מלפותחן וכל ספרים שלהם עשויין בגיליון. ואם אינו יודע לקרות גוללו פי' גוללו מתחילתו לסופו כדי שיכנס בהן האויר אבל לא ילמוד בהן לכתחילה פי' מה שלא למד מפני שצריך להשהותו לפניו. ולא יקרא אחר עמו פי' לפי שזה מושך אצלו וזה אצלו ונקרע:
2
ג׳[שם]
ת"ר השואל ספר תורה מחבירו הרי זה לא ישאילנו לאחר פותחו וקורא בו אבל לא ילמוד בו לכתחילה. וכן המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו פעם אחת כל שנים עשר חדש ואם כשהוא גוללו פותחו וקורא בו מותר אם בשבילו פותחו אסור סומכוס אומר חדש פעם אחת לשלשים יום בישן פעם אחת לשנים עשר חדש מפני שהחדש ממהר להתעפש מן הישן. ר' אליעזר בן יעקב אומר אחד זה ואחד זה פעם אחת לשלשים יום. ופי' רש"י זצ"ל ומתני' נמי דקתני קורא בהן אחת לשלשים יום ולא מפליג בין חדש לישן ר' אליעזר בן יעקב היא:
ת"ר השואל ספר תורה מחבירו הרי זה לא ישאילנו לאחר פותחו וקורא בו אבל לא ילמוד בו לכתחילה. וכן המפקיד ספר תורה אצל חבירו גוללו פעם אחת כל שנים עשר חדש ואם כשהוא גוללו פותחו וקורא בו מותר אם בשבילו פותחו אסור סומכוס אומר חדש פעם אחת לשלשים יום בישן פעם אחת לשנים עשר חדש מפני שהחדש ממהר להתעפש מן הישן. ר' אליעזר בן יעקב אומר אחד זה ואחד זה פעם אחת לשלשים יום. ופי' רש"י זצ"ל ומתני' נמי דקתני קורא בהן אחת לשלשים יום ולא מפליג בין חדש לישן ר' אליעזר בן יעקב היא:
3