אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא פ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 89
א׳מיכן היה פוסק הרב ר' קלונימוס זצ"ל דהמלוה שהלוה ללוה על המשכון שאין בידו של מלוה לכוף את הלוה לפדות משכונו או למוכרו מדקאמר דמשלשים יום ואילך מוכרן בבית דין מכלל דלרבנן אף לאחר שלשים אינו מוכרן כלל אלא ימתין עד שיפדה. ורבי' יצחק בר אשר זצ"ל השיב עליו דדוקא דומיא דכר ומחרישה שהוא צריך להם תדיר אבל שאר כלים ושאר משכון שאין צריך להם כולי האי אפי' לרבנן אם לא פדה עד שלשים יום מודיעו ומוכרן בבית דין שסתם הלואה ל' יום והביא ראיה מפ"ק דמכות דאמר רב יהודה אמר שמואל המלוה את חבירו לעשר שנים שביעית משמטתו ואף על גב דהשתא לא קרינן ביה לא יגוש אתי לידי לא יגוש. מתיב רב כהנא מעידים אנו על איש פלוני שחייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתנם לו מכאן עד שלשים יום והוא אומר מכאן עד שנים עשר חדש פי' והוזמו אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיה בידו אלף זוז בין ליתנם לו מיכן עד שנים עשר חדש ובין ליתנם מיכן עד שלשים יום ואי אמרת שביעית משמטתו כולהו נמי בעי לשלומי ליה פי' כי עתה השביעית תשמט ויפטר לגמרי. אמר רבא הכא במאי עסקינן במלוה על המשכון או מוסר שטרותיו לב"ד דתנן המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין פי' הילכך אם לא הוזמו היו מפסידין לו הריוח מלאחר שלשים עד שנים עשר אבל לא את הקרן. ודוקא שהוזמו על כך לא כפי ליה מלוה ללוה לפדותו למשכון או למוכרו לאחר שלשים אבל אי לא הוזמו מצי לכפותו לפדותו או למוכרו לאחר שלשים. מיהו אינה ראיה דשאני הכא מפני שהם מעידים שהתנה עמו לפרוע לו לאחר שלשים משום הכי יכול למוכרו לאחר שלשים. מיהו אין זה דחייה דסתם הלואה נמי לאחר שלשים והוה ליה כהתנה עמו והעדים נמי נהי שמעידים שהתנה עמו לפרוע לאחר שלשים שהתנה עמו למכור משכונו לאחר שלשים אינם מעידים. וכן כתב רבי' הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל שאם היה המשכון מדברים שאינו צריך להם הרי זה מניחו אצלו עד שלשים יום ומשלשים יום ולהלן מוכר המשכון בב"ד:
1
ב׳בפ"ק דמכות תניא המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום. סבר רבה בר רב הונא למימר ה"מ בשטר דלא עביד אינש דכתיב שטרא לפחות מתלתין יומין אבל על פה לא. אמר ליה רב הכי אמר חביבי אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה. תניא נמי הכי המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום אחד המלוה בשטר ואחד המלוה על פה:
2
ג׳ובפ"ק דבבא בתרא אמר ר"ש בן לקיש הקובע זמן לחבירו ואמר לו פרעתיך תוך זמנו אינו נאמן ולואי שיפרע בזמנו. אביי ורבא דאמרי תרוייהו עביד אינש דפרע בגו זימניה זימנין דמיתרמי ליה זוזי ואמר איזיל ואפרעיה דכי מטי זימניה לא ליתי ליטרדן. והילכתא כר"ש בן לקיש ואפי' מיתמי ואע"ג דאמר מר הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה לא עביד אינש דפרע בגו זימניה. פי' רבינו שמשון זצ"ל אבל בסתם הלואה שהיא שלשים יום לא חשבינן תוך שלשים תוך זמנו ונאמן לומר בשבועה שפרע:
3