אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא צ״דOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 94

א׳הילכך איתא להא דרבא וגרסי' בפ' כל הגט תניא רבי יהודה אומר בשלשה פרקים מוכרין את התבואה לפני הזרע ובשעת הזרע ובפרוס הפסח ובשלשה פרקים מוכרין את היין בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החג ושמן מעצרת ואילך. למאי הילכתא אמר רבא ואיתימא רב פפא לשותפי מיכן ואילך מאי אמר רב יהודה כל יומא פירקיה הוא. והא רבא הוא מריה דשמעת' ומריה דשמעתא התם דשמעת מינה דלא אמר רבא דשותפ' מעכב אשותפא אלא לפום מנהגא דעלמא אבל לעולם לא קאמר עכ"ל. וגם רש"י ז"ל מודה בזו הסברא ואין ביניהם אלא שרש"י מוקי מילתיה דרבא כגון שקבעו הזמן. ואותם הגאונים לא נהירא להו להעמיד שקבעו הזמן דא"כ פשיטא הואיל שקבעו הזמן והתנו שהכל לפי התנאי. וכן פי' ר"ת זצ"ל כדברי רבי' יצחק אלפס זצ"ל לקמן בפ' המקבל אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה אמרי נהרדעי השתא דאמרת פלגא מלוה איבעי ליה למישתי בה שיכרא שתי בה. רבא אמר להכי קרי לה עיסקא דא"ל לעסוקי ביה יהבי ליה ולא למישתי ביה שיכרא. וכתב התם רבינו יצחק אלפס זצ"ל והיכא דשקיל אינש עיסקא מחבריה לאיעסוקי ביה ואזל ליה לדוכתא אחריתא ובעא למיפלגיה לההוא עיסקא או לזוזי דעיסקא קמי בי דינא אדעתא למישקל איהו ההוא פלגא דבתורת מלוה לאיעסוקי ביה לנפשיה ומפקיד לההוא פלגא אחרינא דבתורת פקדון גבי אינש מעלמא כי היכי דלא ליתן רווחא למריה דעיסקא. הא מילתא חזינ' ביה בעיא מקמי רב הונא ואהדרו ואע"ג דליתא לשותף למיפלג בלא דעתי' דחבריה אי עבד ואתני קמי בי דינא או קמי בי תלתא מאי דעבד עבד ולית ליה למריה דעיסקא למישקל מיניה רווחא ואייתו להו דאי' מההיא דאמרינן איסור ורב ספרא עבדי עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג בלא דעתיה דאיסור אתו לקמיה דרבא א"ל זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו אי נמי תרי מגו תלתא וכו' ואנן לא סבירא לן הכי דמהא שמעתא דאמר רבא להכי קרי ליה עיסקא דאמר ליה לאיעסוקי ביה יהיבי לך ולא למישתי ביה שיכרא. ושמעינן מינה דלית ליה ללוה למיפלגיה לממונא למישקל פלגא דבתורת הלואה לאיעסוקי ביה לנפשיה דלאו אדעתא למעבד בה הכי יהביה ניהליה הילכך אי אתני הדין תנאה לפני כל בית דין שבעולם לא מהני ליה הדין תנאה ולא כלום. ועוד אי אמרת דמהני הא תנאה בפלגא דבתורת מלוה ואף על גב דלאו אדעתא דהכי יהביה ניהליה מהני נמי באידך פלגא דבתורת פקדון ומשוי ליה לכולי לגביה כי מלוה ושקיל ליה לרווחא לחודיה ואף על גב דלאו אדעתא דהכי יהביה ניהליה א"כ מאי אהני ליה האי דעבדי רבנן עיסקי פלגא מלוה ופלגא פקדון הואיל ומילתא תליא בלוה ואי בעי לוה לאתנויי עלה ולבטלה בלא דעתיה דשותפא מצי מבטל לה אלא כי האי מימרא ודאי מימרא פריכא הוא ולאו דסמכא הוא. והא דאיסור ורב ספרא דאזל רב ספרא ופלג בלא דעת דאיסור והנהו תרי כותאי נמי דעבדי עיסק' בהדי הדדי דשמעת מינייהו דאית ליה לשותף למיפלג קמי בי תלתא בלא דעתא דשותפי לא כדהואי ממונא לחד הוא אלא כדהוה ממונא לתרוייהו דמצי שותף למיעבד הכי דכי קא שקיל ממוני' הוא דשקיל ומגופא דעובדא שמעת דהאי עיסקא דעבוד איסור ורב ספרא בהדי הדדי דממונא דתרוייהו הוה דקאמר ליה רב ספרא לרבא מי דמי התם אפוקי ממונא ממר ומיתן למר הכא אנא דידי שקלי גילוי מילתא בעלמא הוא ובתרי סגי וכו' אלמא רב ספרא ממונא דידיה שקיל ולאו ממונא דאיסור שקיל. הילכך ליכא למיגמר מהאי מעשה דאיסור ורב ספרא אלא מאן דבעי למישקל ממונא דחבריה לא ומהאי שמעתא דרבא שמעינן דלית ליה למעבד הכי וכן הילכתא:
1
ב׳[דף ל"ב ע"א]
מצאה ברפת אינו חייב ברשות הרבים חייב בה. אמר רבא רפת שאמרו אינה מתעה את הבהמה להיות בורחת ויוצאת ואינה נשמרת שאינה נעולה ואם באתה לצאת יוצאה. יש ספרים דהכי גרסינן אמר ר' יצחק ואפי' עומדת חוץ לתחום מכלל דברשות הרבים אפי' עומדת בתוך התחום נמי חייב. איכא דמתני לה אסיפא ברשות הרבים חייב א"ר יצחק והוא שעומדת חוץ לתחום. מכלל דברפת אפי' חוץ לתחום נמי אינו חייב בה. הילכך לתרוייהו לישני מצאה ברפת אפי' עומדת חוץ לתחום אינו חייב בה ולא פליגי אלא שמצאה ברשות הרבים דללישנ' קמא מצאה ברשות הרבים אפי' בתוך התחום חייב ולאיכא דאמרי דוקא שעומדת חוץ לתחום. ורש"י זצ"ל גריס בלישנא קמא אמר ר' יצחק והוא שעומדת בתוך התחום. איכא דמתני לה אסיפא ברשות הרבים חייב א"ר יצחק והוא שעומדת חוץ לתחום:
2