אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא צ״גOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 93
א׳והיכא שקבעו זמן לחלוקה ולקח אחד מן השותפין לצורך עצמו וסחר מקח יפה לצורך עצמו קודם שהגיע הזמן והרויח ואפי' הגיע הזמן ולא אמר בפני עדים שלצורך עצמו הוא סחר והרויח זה היה מעשה ואמרו שכל הריוח לאמצע ופשטוה מהא דתנן בפרק מי שמת הניח בנים גדולים וקטנים השביחו גדולים את הנכסים השבח לאמצע אם אמרו ראו מה שהניח לנו אבינו הרי אנו עושין ואוכלין השביחו לעצמן. ופי' רבינו שמואל זצ"ל השביחו גדולים את הנכסים סתם בעודם בתפוסת הבית השביחו לאמצע ויטלו קטנים כגדולים אם אמרו גדולים לקטנים בפני עדים או אמרו לבית דין או בציבור ראו מה שהניח לנו אבינו מזומנים אנו נחלוק ומה שנשביח נשביח מחלקינו ונתעצלו בית דין לחלוק אז השביחו לעצמן אבל היכא שלא אמרו הוי הריוח לאמצע אע"ג דגבי אחיו כהגיע הזמן דמי דאימת שירצו יכולין לחלוק ולא מיבעיא לקח סחורה ומכר שהריוח לאמצע אלא אפי' היו מעות בשותפות ולקח מן המעות וקנה בהם והרויח נמי הריוח לאמצע אם לא אמר בפני עדים שלעצמו לקח אותם המעות כדאמר התם בגמרא רב ספרא שבק אבוה זוזי שקלינהו ועבד בהו עיסקא תבעוהו אחוה לדינא קמיה דרבא אמר רבא רב ספרא גברא רבה הוא לא שביק גירסיה וטרח לאחריני פי' וכמי שאמר ראו מה שהניח לנו אבא הרי אני עושה ואוכל דמי. הא למדת דאפי' בזוזי צריך לומר. והא דפרישית לעיל דזוזי כמאן דפליגי דמי היינו דלא בעינא תלתא למישיימינהו אבל אמירה בבי תרי ודאי צריך:
1
ב׳בפרק המקבל בההוא דרבא כתב הרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל בפירושיו שאילו מקמיה דרב עמרם גאון זצ"ל היכי מיתוקמא הא שמעתא דרבא. והשיב לאוקמה דאיתגרו בהדדי ולא יכולין למיפלג לעולם לא אפשר דהא הוה אמר רבא אלא אפשר לאוקמ' אמר רבא הני בי תרי דעבדי עיסקא בהדדי ועדיין לא פליג עיסקא ורווח טובא מה שאין כן באחרים ואמר ליה חד לחבריה תא ניזבון וניפלוג וא"ל אידך נירווח טפי דינא הוא דמעכב ליה מאי טעמא אמרינן כיון דחזא ליה דרווח טפי אירע ליה דהאי מזלא דחד מנהון הוא ומנא לן דאמר הכי מדקאמר באידך פירקין הוי משתדל עם מי שהשעה משחקת לו ואמר רבא לאישתתופי בהדיה אלמא איכא למיחש להכי יכול למימר ליה עכיב למאי נפקא מינה אל תמנע טוב מבעליו ואי אמר ליה הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא יכול למימר ליה דילמא במזלא דידך קא רויחינן וכיון דפלגת ושקלת את חלקח פיישנא אנא והדר מוזיל עיסקא ואזיל דילי לגמרי הילכך קאמר רבא דינא לעכובי עד דמזבן ההוא עיסקא כוליה והוי עיסקא ממונא ופלגינא ליה. ר"ח זצ"ל עכ"ל. פירוש זה דבר סמכא הוא ויש לסמוך עליו לענין הלכה למעשה. ורבינו יצחק אלפס זצ"ל כתב אשכחן למקצת רבוותא דכתבי דהא דרבא ליתא דאם כן אין לדבר סוף. והאי מימרא לאו דסמכא דלא אפשר לדחויי מימרא דליכא עליה פלוגתא בלא ראיה ועוד דלא אמר רבא אית ליה לשותף למימר הכי אלא היכא דידיעא מילת' דעלמ' דאי שביק ליה לההוא עיסקא לקמיה מיתוסף ביה רווחא אבל היכא דידיעא מילתא לפום מנהג דאי שביק ליה לקמיה לא מיתוסף ביה מידי לא קאמר רבא הכי וכ"ש היכא דאי מעכב ליה חיישי' לפסידא:
2