אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא צ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 92
א׳הא למדת דהיכא שקבעו זמן שאינו יכול לחלוק בלא דעת חבירו קודם הזמן. ונראה בעיני דה"ה עד שילכו לאותו היריד או עד שיסחרו אותו סחורה הואיל ואדעתא דהכי נשתתפו. ושמו מעותיהם בכיס אחד ולא קבעו הזמן גם לא הזכירו היריד ולא הסחורה אינו רשאי לחלוק בלא דעת חבירו עד שיעשו שום סחורה דאדעתא דהכי נשתתפו שיסחרו יחד בשותפות. וכשם שאין רשאי לחלוק בלא דעת חבירו קודם הזמן. כך אינו רשאי למכור סחורתו אפי' לצורך שניהם בלא דעת חבירו כי אם בזמנים הידועים שהוא עת מכירת אותה סחורה ואם מכר בלא דעת חביו שלא בעת ואחר כך נתייקרה חייב לשלם לחבירו לפי מה שנתייקרה יותר על מה שמכרה. דתניא שילהי פ' כל הגט ר' יהודה אומר בשלשה פרקים מוכרין את התבואה לפני הזרע ובשעת הזרע ובפרוס הפסח ובשלשה פרקים מוכרין את היין בפרוס הפסח ובפרוס עצרת ובפרוס החג ושמן מעצדת ואילך. למאי הילכתא אמר רבא ואיתימא רב פפא לשותפי פרש"י זצ"ל שאין אחד יכול למכור בלא דעת חבירו חוץ לפרקים הללו. אבל בפרקים הללו אין צריך לימלך ואם מכר ונתייקר לאחר זמן אין לו עליו כלום. ומיכן ואילך מאי אמר רבא כל יומא פרקיה הוא. וה"ה היכא שנשתתפו ולא קבעו הזמן שאינו יכול לחלוק בלא דעת חבירו קודם אלו הפרקים דמזלא דבי תרי עדיף. וכן כתב הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל שותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות זו עד זמן הקצוב כל אחד ואחד מעכב על חבירו ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן או עד שיכלה כל ממון השותפות ואין אחד מהם יכול ליטול חלקו בקרן או בשכר עד סוף הזמן. נשתתפו סתם ולא קבעו להם זמן הרי אלו חולקין כל זמן שירצה אחד מהן וזה נוטל חלקו מן הסחורה וזה נוטל חלקו ואם לא היתה באותה סחורה דין חלוקה או היתה בחלוקתה הפסד הרי אלו מוכרין אותה וחולקין את הדמים. היה זמן ידוע למכירת אותה סחורה יש לכל אחד לעכב שלא יחלוקו עד שתמכר הסחורה בזמן הידוע למכירתה ואין אחד מהם נוטל לא מן הקרן ולא מן הריוח עד זמן החלוקה אלא א"כ התנו ביניהם עכ"ל:
1