אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא צ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 91
א׳וכן אני אומר שמי שהוחזק רמאי ודבריו מקולקלין במשאו ובמתנו והרי הוא ידוע שיש לו ממון וטען שאין לו כלום והרי הוא רץ לישבע בתקנה זו שאין ראוי להשביעו אלא א"כ יש כח ביד דיין לעשותו עד שיפרע לבעל חובו או לנדותו עד שיתן יעשה מאחר שהוא שפריעת בעל חוב מצוה. כללו של דבר כל שיעשה הדיין מדברים האלו וכוונתו לרדוף הצדק בלבד שנצטוינו לרדוף הדין על אחד מבעלי הדינין הרי זה מורשה לעשות ומקבל שכר והוא שיהיו מעשיו לשם שמים. עכ"ל:
1
ב׳[דף ל"א ע"ב]
איסור ורב ספרא עבדי עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג ליה בלא דעתי' דחברי' דאיסור באפי בי תרי אתו לקמיה דר' אבא א"ל זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו ואי נמי תרי מגו תלתא ואי נמי תרי סהדי דפלגת קמי תלתא והכי מסקנ' דבעינן תלתא הדיוטות אי לאו הכי לא הויא חלוקה וכגון דבר הצריך שומא כדפי' רש"י זצ"ל שלא היו מעות אלא דבר הצריך שומא וכההיא דלקמן בפרק איזהו נשך דהנהו תרי כותאי דעבדי עיסקא בהדי הדדי אזל חד מינייהו פלג בלא דעתיה דחבריה אתא לקמיה דרב פפא א"ל מאי נפקא מינה הכי אמר רב נחמן זוזי כמאן דפלגי דמי. לשנה זבני חמרא בהדי הדדי קם אידך פלג בלא דעתיה דחבריה אתא לקמיה דרב פפא א"ל מאן פלג לך א"ל קא חזינא דכל בתר דידי אתי מר אמר רב פפא האי ודאי צריך אודועי א"ל זוזי מי הוו טבי והוו חסירי א"ל לא א"ל חמרא כולי עלמ' ידעי דאיכא בסים ואיכא דלא בסים. גופא אמר רב נחמן זוזי כמאן דפלגי דמי ה"מ טאבי וטאבי תקולי ותקולי אבל טאבי ותקולי לא פי' יש זוזים שמשקלם קל וצורתם יוצאה בהוצאה והורגלו בה וטובים להוצאה יותר מצורה אחרת של זוזים שמשקלם יותר ואותם שמשקלם יותר חביבים למי ששוקל כסף מנה או פרס במאזנים הילכך טאבי וטאבי תקולי ותקולי כמאן דפליגי דמי שהניח כאלו שנטל אבל שקל טאבי ושבק תקולי לחבירו אי נמי שקל תקולי ושבק טאבי לא וצריך שומא לפני שלשה הדיוטות. מיהו בפני שלשה חולק בלא דעת חבירו ואין חבירו יכול לעכב עליו וה"מ שנשתתפו בסתם ולא קבעו עד איזה זמן להיות שותפין וגם שלא אמרו נשתתף ונלך ליריד פלוני שלא נשתתפו אדעתא דההוא יריד וגם שלא אמרו נשתתף ונקנה אותה סחורה הרי זה חולק בלא דעת חבירו אבל היכא שקבעו זמן או הזכירו היריד פלוני או סחורה פלונית אינו רשאי לחלוק בלא דעת חבירו עד שיבא אותו הזמן או עד שילכו לאותו היריד או עד שיסחרו הסחורה כההיא דפרק המקבל דאמר רבא הנהו בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי ורווח וא"ל חד לחבריה תא וניפלוג א"ל אידך נירווח טפי דינא הוא דמעכב ואם א"ל הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא א"ל רווחא לקרנא משעבדא א"ל הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא א"ל עיסקא להדדי משעבדא ואי א"ל הב לי פלג' דידי ואי מטי לך פסידא דדינא בהדך א"ל מזלא דבי תרי עדיף. פרש"י זצ"ל שני קבלנים שקבלו עיסקא מבעל הבית בשותפות שימכרוה ויסחרו במעות עד זמן פלוני ויחלקו ביניהם ובין בעל הבית במשפט ונשתמשו חצי הזמן ונשתכרו דינא הוא דמעכב עליה עד שיגיע זמן שקבעו לבעל הבית שיחזירו לו את שלו והמותר יחלוקו:
איסור ורב ספרא עבדי עיסקא בהדי הדדי אזל רב ספרא פלג ליה בלא דעתי' דחברי' דאיסור באפי בי תרי אתו לקמיה דר' אבא א"ל זיל אייתי תלתא דפלגת קמייהו ואי נמי תרי מגו תלתא ואי נמי תרי סהדי דפלגת קמי תלתא והכי מסקנ' דבעינן תלתא הדיוטות אי לאו הכי לא הויא חלוקה וכגון דבר הצריך שומא כדפי' רש"י זצ"ל שלא היו מעות אלא דבר הצריך שומא וכההיא דלקמן בפרק איזהו נשך דהנהו תרי כותאי דעבדי עיסקא בהדי הדדי אזל חד מינייהו פלג בלא דעתיה דחבריה אתא לקמיה דרב פפא א"ל מאי נפקא מינה הכי אמר רב נחמן זוזי כמאן דפלגי דמי. לשנה זבני חמרא בהדי הדדי קם אידך פלג בלא דעתיה דחבריה אתא לקמיה דרב פפא א"ל מאן פלג לך א"ל קא חזינא דכל בתר דידי אתי מר אמר רב פפא האי ודאי צריך אודועי א"ל זוזי מי הוו טבי והוו חסירי א"ל לא א"ל חמרא כולי עלמ' ידעי דאיכא בסים ואיכא דלא בסים. גופא אמר רב נחמן זוזי כמאן דפלגי דמי ה"מ טאבי וטאבי תקולי ותקולי אבל טאבי ותקולי לא פי' יש זוזים שמשקלם קל וצורתם יוצאה בהוצאה והורגלו בה וטובים להוצאה יותר מצורה אחרת של זוזים שמשקלם יותר ואותם שמשקלם יותר חביבים למי ששוקל כסף מנה או פרס במאזנים הילכך טאבי וטאבי תקולי ותקולי כמאן דפליגי דמי שהניח כאלו שנטל אבל שקל טאבי ושבק תקולי לחבירו אי נמי שקל תקולי ושבק טאבי לא וצריך שומא לפני שלשה הדיוטות. מיהו בפני שלשה חולק בלא דעת חבירו ואין חבירו יכול לעכב עליו וה"מ שנשתתפו בסתם ולא קבעו עד איזה זמן להיות שותפין וגם שלא אמרו נשתתף ונלך ליריד פלוני שלא נשתתפו אדעתא דההוא יריד וגם שלא אמרו נשתתף ונקנה אותה סחורה הרי זה חולק בלא דעת חבירו אבל היכא שקבעו זמן או הזכירו היריד פלוני או סחורה פלונית אינו רשאי לחלוק בלא דעת חבירו עד שיבא אותו הזמן או עד שילכו לאותו היריד או עד שיסחרו הסחורה כההיא דפרק המקבל דאמר רבא הנהו בי תרי דעבדי עיסקא בהדי הדדי ורווח וא"ל חד לחבריה תא וניפלוג א"ל אידך נירווח טפי דינא הוא דמעכב ואם א"ל הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא א"ל רווחא לקרנא משעבדא א"ל הב לי פלגא רווחא ופלגא קרנא א"ל עיסקא להדדי משעבדא ואי א"ל הב לי פלג' דידי ואי מטי לך פסידא דדינא בהדך א"ל מזלא דבי תרי עדיף. פרש"י זצ"ל שני קבלנים שקבלו עיסקא מבעל הבית בשותפות שימכרוה ויסחרו במעות עד זמן פלוני ויחלקו ביניהם ובין בעל הבית במשפט ונשתמשו חצי הזמן ונשתכרו דינא הוא דמעכב עליה עד שיגיע זמן שקבעו לבעל הבית שיחזירו לו את שלו והמותר יחלוקו:
2