אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא צ״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 98
א׳ר' יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יותר ממשאו אין זקוק לו שנאמר תחת משאו משאוי שיכול לעמוד בו כו' פסק רבי' יצחק אלפס זצ"ל דליתא לדר' יוסי הגלילי:
1
ב׳[שם]
ת"ר כי תראה חמור שנאך. כי תראה יכול ממרחק ת"ל כי תפגע יכול פגיעה ממש ת"ל כי תראה ואיזו היא ראייה שיש בה פגיעה שיערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל זהו ריס: אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת אבידת אביו ואבידת רבו אבידת רבו קודמת לשל אביו שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לעוה"ב. ואם היה שקול כנגד רבו של אביו קודמת. היו אביו ורבו נושאין משאוי מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו. היו אביו ורבו בבית השבי פודה את רבו ואח"כ פודה את אביו ואם היה אביו תלמיד חכם פודה את אביו ואחר כך את רבו. תניא בתוספתא אבידת אביו ואבידת אמו אבידת אביו קודמת לאבידת אמו. אימתי בזמן שהיא תחתיו הא אינה תחתיו שניהן שוין אבידת האיש ואבידת האשה אבידת האיש קודמת לאבידת האשה. מנא הני מילי דשלו קודם שנאמר אפס כי לא יהיה בך אביון הזהר מן העניות שלך קודם לשל כל אדם. אמר רב יהודה אמר רב כל המקיים בעצמו כך לסוף בא לידי כך אע"פ שלא הטיל עליו הכתוב יש לאדם ליכנס לפנים משורת הדין ולא לדקדק שלו קודם אם לא בהפסד מוכיח ואם תמיד מדקדק כך פורק מעליו עול גמילות חסדים וצדקה וסוף שיצטרך לבריות:
ת"ר כי תראה חמור שנאך. כי תראה יכול ממרחק ת"ל כי תפגע יכול פגיעה ממש ת"ל כי תראה ואיזו היא ראייה שיש בה פגיעה שיערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל זהו ריס: אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת אבידת אביו ואבידת רבו אבידת רבו קודמת לשל אביו שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לעוה"ב. ואם היה שקול כנגד רבו של אביו קודמת. היו אביו ורבו נושאין משאוי מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו. היו אביו ורבו בבית השבי פודה את רבו ואח"כ פודה את אביו ואם היה אביו תלמיד חכם פודה את אביו ואחר כך את רבו. תניא בתוספתא אבידת אביו ואבידת אמו אבידת אביו קודמת לאבידת אמו. אימתי בזמן שהיא תחתיו הא אינה תחתיו שניהן שוין אבידת האיש ואבידת האשה אבידת האיש קודמת לאבידת האשה. מנא הני מילי דשלו קודם שנאמר אפס כי לא יהיה בך אביון הזהר מן העניות שלך קודם לשל כל אדם. אמר רב יהודה אמר רב כל המקיים בעצמו כך לסוף בא לידי כך אע"פ שלא הטיל עליו הכתוב יש לאדם ליכנס לפנים משורת הדין ולא לדקדק שלו קודם אם לא בהפסד מוכיח ואם תמיד מדקדק כך פורק מעליו עול גמילות חסדים וצדקה וסוף שיצטרך לבריות:
2