אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא צ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 99
א׳והרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל פי' כל המעמיד עצמו מליתן צדקה ומפחד שלא יעני סוף בא לידי עוני. ת"ר רבו שאמרו רבו שלימדו חכמה פי' סברת טעמי המשנה ולהבין שלא יהיו סותרות זו את זו וטעמי האיסור וההיתר והטמא והטהור והחיוב והפטור והוא הנקרא תלמוד. ולא רבו שלימדו מקרא תורה נביאים וכתובים ומשנה כמו שהם שנויות ואין טעמן מפורש בהדיא דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר כל שרוב חכמתו ממנו אם מקרא אם משנה אם תלמוד. ר' יוסי אומר אפי' לא האיר עיניו אלא במשנה אחת זהו רבו פי' שהודיעו טעם משנה אחת שלא היה יכול להבין. איתמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה. רב אחא בר רב הונא אמר רב ששת הלכה כר' יוסי. ומי אמר ר' יוחנן הכי והא אמר ר"י הלכה כסתם משנה ותנן רבו שלמדו חכמה. מאי חכמה רוב חכמה. בפר"ח זצ"ל פסק כרב ששת דמתני' כר' יוסי אלא דר' יוחנן משני לה כר' יהודה. ונראה דמתני' לא דייקא כר' יוסי אלא כר' מאיר כדפי' רש"י זצ"ל סתמא כר' מאיר. ובשאלתות דרב אחאי פסק כר' יוחנן בפר' ויקח קרח וזה לשונם ברם צריך דאמרי' דכולי עלמ' מודו דילמ' כ' מיפלג פליגי תנאי בהך מילתא דאיכא דאמרי כוליה ואיכא דאמרי רוביה ואיכא דאמרי כל דהו אפי' חדא מילתא דתניא רבו שאמרו וכו' הילכתא מאי ת"ש דאיתמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן הלכה כר' יהודה ורב אחא אמר רב ששת הלכה כר' יוסי. ואמר רב הונא תלמידי חכמים שבבבל עומדין זה מפני זה ומקרעין זה על זה. ולענין אבידה במקום אביהן אין מחזירין אלא לרבו מובהק אלמא כר' יהודה הילכתא. ירושלמי רב כר' מאיר ור' יוחנן כר' יהודה. שמואל כר' יוסי. רב כר' מאיר חד בר נש פתח פומיה דרב שמע דדמך ובזע עלוי. ותימה דר"מ כל חכמתו סבר ופתח פומיה משמע אפילו בחדא טענה:
1
ב׳בהגוזל בתרא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב מנין לאבידת עכומ"ז שהיא מותרת שנאמר כן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך. אבידת אחיך אתה מחזיר ואי אתה מחזיר אבידת עכומ"ז ואע"ג דאתאי לידיה כרבנאי דאמר רבנאי ומצאתה דאתא לידיה משמע. תניא ר' פנחס בן יאיר אומר ובמקום שיש חילול השם אפי' אבידתו נמי אסורה. בפ' אין מעמידין תני ר' אבוהו קמיה דר' יוחנן המינין והמסורות והמשומדים מורידין אבל לא מעלין פירש"י זצ"ל מינין מומרים לעכומ"ז בין גוים בין ישראלים. מסורות מלשינים ביד עכומ"ז א"ל שונה אני לכל אבידת אחיך לרבות ישראל משומד ואת אמרת מורידין. סמי מכאן משומד פי' דהואיל ומחזירין אבידתו אין מורידין דאי מורידין גופו שרי ממונו מיבעיא. אבל מין ודאי מורידין ואין מחזירין אבידתו ואוקימנא דסבר ר' יוחנן אוכל נבילות להכעיס מין הואי ולהכי לא מוקמה דר' אבהו במשומד להכעיס דהוא מין הוא ואין מחזירין אבידתו דהואיל ואיכא היתרא ואיסורא קמיה ושביק היתרא ואכיל איסורא ההוא להכעיס קא עביד ומין הוא ומורידין אותו וכ"ש שאין מחזירין אבידתו ואע"ג דאיפליגו רב אחא ורבינא באוכל נבילות להכעיס דמר סבר משומד הוא ומר סבר מין הוא. וקיימא לן בפ' גיד הנשה דכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והילכתא כרבינא לקולא א"כ דהלכה אוכל נבילות להכעיס משומד הוי ואין מורידין שאני הכא דר' אבהו ור' יוחנן קיימי כוותיה דרב אחא דאוכל נבילות להכעיס מין הוא. ות"ר פ' כהן משוח שחטא בהוריות אכל חלב לא זהו משומד ואיזהו משומד אכל נבילות שקצים ורמשים ושתה יין נסך. ר' יוסי ב"ר יהודה אומר אף הלובש כלאים זהו משומד מאי קאמר אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן הכי קאמר אכל חלב לתיאבון הרי זה משומד. להכעיס הרי זה מין ואיזהו דבסתמא מין הוי אכל נבילות וטריפות שקצים ורמסים ושתה יין נסך פי' דאכל נבילות וטריפות דאית ליה שחוטה וכשירה ושביק להו ואכיל נבילה וטריפה הרי זה להכעיס והוי מין ומורידין אותו וכ"ש שאין מחזירין את אבידתו אבל שקצים ורמשים מסתמא הוי מין אפי' לית לי' היתרא דהואיל והן דברים שהנפש קצה בהם ודאי להכעיס הוא עושה ומין הוא. ושותה יין נסך ואית ליה יין כשר ודאי מין הוא. הילכך כל היכא דשביק היתרא ואכיל איסורא אי נמי דאכיל דברים שהנפש קצה בהם וכגון שקצים ורמשים וכל כיוצא בהן אע"ג דלית לי' היתרא ודאי להכעיס קא עביד והרי זה מין ומורידין אותו וכ"ש שאין מחזירין את אבידתו. אבל משומד דהיינו אוכל נבילות לתיאבון היכא דלית לי' היתרא ההוא מחזירין אבידתו וכ"ש שאין מורידין אותו. וכן פסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל בפ' אין מעמידין דמשומד אוכל נבילות להכעיס לא קרינן ביה לכל אבידת אחיך. וכן פסק הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל דאוכל נבילות לתיאבון מצוה להשיב אבידתו אבל אוכל נבילות להכעיס הרי זה מין ועובדי עכומ"ז ומחללי שבתות אסור להחזיר להם אבידתו. כההיא דפרק אין מעמידין כההיא דתני ר' אבהו קמיה דרבי יוחנן כתוב באלפס המינין והמשומדין והאפיקורוסין מורידין אבל לא מעלין. מעתה כ"ש שאין מחזירין אבידת אפיקורוס. וכן כתב הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל אפיקורוסין אסור להחזיר אבידתו כעכומ"ז. ותנן אלו שאין להם חלק לעוה"ב האומר אין תחיית המתים מן התורה ואין תורה מן השמים ואפיקורוס ואיפליגו בה באפיקורוס רב ור' חנינא דאמרי תרוייהו זה המבזה ת"ח ר' יוחנן וריב"ל דאמרי תרוייהו זה המבזה חבירו בפני ת"ח. ותו מפרש התם כגון דאמר מאי אהנו לי רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו. ורבא אמר כגון הני דבי בנימן אסיא דאמרי מאי אהנו לי רבנן מעולם לא שרו לי עורבא ולא אסרו לי יונה:
2
ג׳שילהי פ' אלו עוברין ת"ר ששה דברים נאמרו בעם הארץ אין מוסרין לו עדות ואין מקבלין מהן עדות ואין מגלין להם את הסוד אין ממנין אותן אפיטרופא של יתומין ואין מוסרין להן קופה של צדקה ואין מתלוין עמהם בדרך ויש אומרי' אף אין מכריזין על אבידתו. ותנא קמא זימנין דנפיק מיניה ברא מעליא ואכיל ליה ויכין רשע וצדיק ילבש:
3