אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ק׳Ohr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 100
א׳ורבינו יצחק בר שמואל זצ"ל פסק הילכתא כר' יוחנן דנשא ונתן אסור. אע"ג דפי' כוותיה דרשב"ל מדלא חשיב ליה רבא בפ' החולץ בהדי הנהו תלת דפסיק כרשב"ל. דהתם חשיב נמי מידי דתניא כוותיה דסבירא ליה לר' יוחנן כדאמרי' לקמן גבי מתני' נשא ונתן איכא בינייהו דמתני' אסר אפי' בנשא ונתן. ואע"ג דאית לקמן שאר לישני מ"מ ר' יוחנן סבירא ליה כי האי לישנא מיהו לדידן שרי אפי' לכתחילה:
1
ב׳[שם]
תניא מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר החי לבני נח ת"ל לפני עור לא תתן מכשול. ואוקימנא כגון דקיימא בתרי עברי נהרא גוי מצד זה וישראל מצד אחר דאי לא יהיב ליה האי לא מצי שקיל. דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן ש"מ. רש"י זצ"ל פי' לא יושיט אדם כוס יין לנזיר אם בא לשתותו. פי' שאומר לו הנזיר בפירוש תושיט לי כוס זה שאני רוצה לשתותו. אבל אם אמר לו בסתם תושיט לי כוס זה ולא אמ' שאני רוצה לשתותו משמע שמותר להושיט לו. ומורי רבי' יהודה בר יצחק זצ"ל הוא הנקרא שיר ליאון כתב תימא אמאי נקט כוס יין לנזיר יותר מנבילה לישראל. דבשלמא אבר מן החי לבני נח אצטריך לאשמעינן דשייך ביה לפני עור. אבל כוס יין לנזיר אמאי נקט. ואומר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דנקטיה לפי שרוב העולם רגילין לשתות יין הוא לא נזהר. ולכך אפי' שואל לו סתמא לא יושיט לו. כי שמא שכח נזירותו ורוצה לשתות יין. כמו בן נח שאינו נזהר מאבר מן החי. אבל אם אמר לו ישראל הושיט לי נבילה זו פשיטא שהיה מותר שאינו רוצה לאוכלה. אבל הא ודאי אם היה רוצה לאוכלה היה אסור להושיט לו ואפי' היא של האוכלה דמ"מ עבר אלפני עור ולכך אסור.... שום דבר איסור אע"פ שהוא שלהם. וכגון דקאי בתרי עברי נהרא דקעבר ודאי אלפני עור. עכ"ל:
תניא מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר החי לבני נח ת"ל לפני עור לא תתן מכשול. ואוקימנא כגון דקיימא בתרי עברי נהרא גוי מצד זה וישראל מצד אחר דאי לא יהיב ליה האי לא מצי שקיל. דיקא נמי דקתני לא יושיט ולא קתני לא יתן ש"מ. רש"י זצ"ל פי' לא יושיט אדם כוס יין לנזיר אם בא לשתותו. פי' שאומר לו הנזיר בפירוש תושיט לי כוס זה שאני רוצה לשתותו. אבל אם אמר לו בסתם תושיט לי כוס זה ולא אמ' שאני רוצה לשתותו משמע שמותר להושיט לו. ומורי רבי' יהודה בר יצחק זצ"ל הוא הנקרא שיר ליאון כתב תימא אמאי נקט כוס יין לנזיר יותר מנבילה לישראל. דבשלמא אבר מן החי לבני נח אצטריך לאשמעינן דשייך ביה לפני עור. אבל כוס יין לנזיר אמאי נקט. ואומר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דנקטיה לפי שרוב העולם רגילין לשתות יין הוא לא נזהר. ולכך אפי' שואל לו סתמא לא יושיט לו. כי שמא שכח נזירותו ורוצה לשתות יין. כמו בן נח שאינו נזהר מאבר מן החי. אבל אם אמר לו ישראל הושיט לי נבילה זו פשיטא שהיה מותר שאינו רוצה לאוכלה. אבל הא ודאי אם היה רוצה לאוכלה היה אסור להושיט לו ואפי' היא של האוכלה דמ"מ עבר אלפני עור ולכך אסור.... שום דבר איסור אע"פ שהוא שלהם. וכגון דקאי בתרי עברי נהרא דקעבר ודאי אלפני עור. עכ"ל:
2
ג׳מתני' להלוותן וללות מהן. פי' ר"ת זצ"ל דהיינו בלא ריבית. אבל ע"י ריבית מותר אפי' ביום אידם ואפי' בגוי דודאי פלח דלא אזיל ומודי דאדרבה צער הוא לו. כדאמ' פ"ק דקידו' דתניא ר' יוסי בר חנינא אומר בוא ונראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו שנא' בשנת היובל הזאת וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגו' דבר הנקנה מיד ליד. לא הרגיש לסוף מוכר שדותיו שנא' כי ימוך אחיך ומכר. לא באתה לידו לסוף מוכר את ביתו שנ' ואיש כי ימכור בית מושב. לא באתה לידו לסוף מוכר את בתו שנא' וכי ימכור איש את בתו. ואע"ג דבתו בהאי ענינא לא כתיבא הא קמ"ל ניזבון אינש ברתיה ולא נוזיף בריבית מאי טעמא דהאי מיגרעא ונפקא והאי מוספא ואזלא. לא באתה לידו לסוף לוה בריבית. הא למדת דקשה היא לו הלוואה בריבית יותר ממכירת מטלטלין ומכירת שדותיו ומכירת ביתו ומכירת בתו אלמא צער הוא לו:
3