אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה צ״טOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 99
א׳כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל והילכתא כרשב"ל דתני' כוותי' הילכך נשא ונתן מותר אפי' בגוי דקים לן בגוי' דפלח לע"ז ביום חגו אסור. וכגון דקים לן בגויה דפלח לאליל קשה דבירוש' משמע דר' יוחנן סבר דאפילו ביום חגם נשא ונתן מותר. דתניא עבר ונשא עמו מותר ר' יעקב בר אחא ר' יוסי בשם ר' יוחנן אפי' ביום חגם וכו' כדפרי' לעיל. מיהו אנן קיי"ל דשרי לשאת ולתת עמהם אפי' ביום חגם משום איבה כדפרי' לעיל. אבל ביום אידם אסיר בגוי דקים לן בגויה דפלח לע"ז בודאי אבל סתם גוי אפילו ביום חגו שרי לשאת ולתת עמו. וזה לשון רבי' שמואל זצ"ל והילכתא כרשב"ל דאמר נשא ונתן מותר בהנאה דהא הני מתני' כוותיה. וכ"ש השתא מותר בהנאה הואיל ושרי לכתחילה דחיישינן לאיבה ולענין משא ומתן בגולה אין אלא יום אידם בלבד וה"מ דבר ששמחים בו ואזיל ומודה. אבל ליקח מהם דבר המתקיים סתם מוכר עצב הוא ולא אזיל ומודה ושרי. ודבר שאינו מתקיים אסור ליקח מהם דבר מרובה אבל דבר מועט שרי וזה הוא דזבן פיתא וכו'. וכלל הדבר אין אנו נוהגין איסור בכך לפי שאנו בגולה ואין אנו יכולין למנוע ממשאם וממתנם וסומכין אהא דאמר שמואל בגולה אין אסור אלא יום אידם בלבד משום איבה. וה"מ יום...... שהוא לשם אלהות. וכן......... עקרנו גזירה כולה ואפי' ביום אידם משום איבה. והמחמיר על עצמו ועומד בדבר שמותר תבא עליו ברכה. עכ"ל:
1