אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ק״בOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 102
א׳כתב מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל בשם רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דהאידנא שרי לן ליפרע מהן אפילו מלוה בשטר וגם ממלוות שיש בהן חותמות שלעולם הוא חשוב כמציל מידם. ואפי' הוו אזלי ומודו מותר. והכי אמר בירוש' גבי ליפרע מהן אם היתה מלוה אובדת מותר [ותני כן מלוה אובד בעדים אין מלוה אובדת בשטר] (והו' עד) ואפי' בשטר אובדת היא שלא כל שעה אדם זוכה ליפרע את חובו. עכ"ל שכתב במתני'. ובגמ' כתב גם מלוות בשטר נראה לר' דעתה חשוב כמציל מידם. אפילו לא הוו כל טעמי דפרישי במשנה ומיהו היכא דאיכא משכון משמע בירוש' שאסור. דקאמר אשכח תני מלוה אובדת שלא במשכון. אך לפי הענין היה נראה להתיר שכמה פעמים היה לנו אובדת אפי' במשכון אך מן הטעמים שבמשנה יש להתיר אפי' בלאו הכי כדפרי' במשנה. עכ"ל:
1
ב׳[דף ז' ע"א]
ת"ר לא יאמר אדם לחבירו בשבת הנראה שתעמוד עמי לערב. ר' יהושע בן קרחה אומר אומ' אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב. אמר רבה בר בר חנה הלכה כר' יהושע בן קרחה:
ת"ר לא יאמר אדם לחבירו בשבת הנראה שתעמוד עמי לערב. ר' יהושע בן קרחה אומר אומ' אדם לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב. אמר רבה בר בר חנה הלכה כר' יהושע בן קרחה:
2