אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קי״גOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 113
א׳השוחט את הפרה וחילקה בראש השנה אם היה חדש מעובר משמט ואם לאו אינו משמט. פי' השוחט את הפרה בשנה שביעית וחילקה ביום ראשון של שני ימים של ראש השנה. אם היה אלול מעובר דנמצא יום ראשון שנמכר היה חול יום אחרון של שביעית ושביעית משמטת בסופה דכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמיטה. ואמרי' בירושלמי א"ר אלעזר ר' יהודה היא דאמר לעיל הראשון משמט וכגון שחזר והקיף ממנו בו ביום ואחרי כן דברים אחרים ופריך והא אין ראוי לתובעו בראש השנה ומשני ר' בשם ר' זעירא מכיון שהוא ראוי להאמינו כמי שראוי לתובעו וליתן לו מעות והואיל ולא נתן נעשת מלוה ומשמטת. ושמא רוצה לומר דכיון דאיגלאי מילתא למפרע שהוא חול כמי שראוי לתובעו דמי. אלא שלשון ירושלמי דחוק:
1