אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קט״זOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 116
א׳ופי' רבינו שמשון זצ"ל לפי אותה שיטה היה נראה דמתני' דוקא שלא בשעת הלואתו כדאמ' בסוף פ' השוכר את האומנין דר' יצחק איירי כשמשכנו שלא בשעת הלואתו וזה אי אפשר. דע"כ מתני' נמי בשעת הלואתו דהא המלוה על המשכון קתני דהאי לישנא משמע בשעת הלואתו כדמוכח התם בפ' השוכר את האומנין. ועוד דלמ"ד כנגדו נמי (אינו) משמט מפ' בפ' שבועת הדיינין דמשכון דתפיס ליה לזכרון דברים בעלמא וזה אין שייך אלא בשעת הלואתו. דשלא בשעת הלואתו נקיט ליה לגוביינא. וצריך לדחוק דה"ק שאני משכון דקני ליה שלא בשעת הלואתו כדר' יצחק. והואיל וכן בשעת הלואתו נמי אהני לענין דקרינא ביה של אחיך בידך עכ"ל. ירושלמי אמר שמואל [המלוה על המשכון אפילו] על המחט. ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך פרט מה שיש לאחיך תחת ידיך. והיינו כרשב"ג דאמר פ' שבועת הדיינין אע"פ שאינו שוה אלא פלג אינו משמט. וקסבר דאינו משמט בכולו. וליתא לההיא דחייה דס"פ שבועת הדיינין:
1