אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קט״וOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 115
א׳תנן האונס והמפתה והמוציא שם רע אינו משמט. אונס ומפתה נותנים (חמשה) ומוציא שם רע מאה סלע. בפ"ב גיטין איתמר מאימת כתובה משמטת רב אמר משתפגום ותזקוף פי' שתקבל קצת ותזקוף עליו את השאר במלוה. ושמואל אמר פגמה אע"פ שלא זקפה. זקפה אף על פי שלא פגמה. תניא כוותיה דרב תניא כוותיה דשמואל. תניא כוותיה דרב מאימתי כתובה משמטת משתפגום ותזקוף. פגמה ולא זקפה זקפה ולא פגמה אינה משמטת עד שתפגום ותזקוף. תניא כוותיה דשמואל אונס קנס ופיתוי וכתובת אשה שזקפן במלוה משמיטין אם לאו אין משמיטין. ומאימתי נזקפין במלוה משעת העמדה בדין. וכתב בפר"ח זצ"ל וקיימא לן כשמואל דממונא. אמ' בירוש' על מתני' רב יהודה בשם רב דרבי מאיר היא [ד]אמר במלוה הדבר תלוי הא דתנן דאונס ומפתה ומוציא שם רע אינו משמט היינו כל זמן שלא זקפן במלוה משמע כדפרי'. אבל אתיא לי (בגימר') דמשמע דר"מ היא ופליגי עלי'. והא כ"ע מודו דהיכ' דזקפן במלוה דמשמט כדתנן גבי הקפת חנות דשכר שכיר. והא נמי ליכא לפ' דהיא גופה קמ"ל דמלוה דוקא משמט ולא שאר מילי דבהא נמי ליכא מאן דפליג:
1
ב׳תנן כל מעשה ב"ד אינו משמט פי' רבינו שמשון זצ"ל מפ' בירוש' (אי לא) גזרי דינין כגון תובע מחבירו וכפר והביא עדים וחייבוהו ב"ד וכתבו לו פסק דין. והדר קאמר בירושלמי פשיט' דא מילתא. מלוה שהיא נעשית כפרנית אינה (משמע) כפרני' שהיא נעשית מלוה משמטת. משמע שחוזר בו דמשעמד בדין ונתחייב משומט. וה"נ אמרי' בפ"ב דגיטין גבי כתובה ואונס קנס פיתוי מאימתי נזקפין במלוה משעמד בדין. ושמא האי מעשה ב"ד דמתני' היינו כתובה. א"נ יש חילוק בין כתבו לו פסק דין ללא כתבו לו עכ"ל:
2
ג׳תנן המלוה את חבירו על המשכון אינו משמט ואמ' בהשולח מאי טעמא אמר רבא משום דתפיס ליה. אמר לי' אביי אלא מעתה הלוהו ודר בחצרו דתפיס ליה ה"נ דלא משמט א"ל שאני משכון דקני ליה כדר' יצחק:
3