אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ק״לOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 130
א׳כתב הרב ר' אליעזר מפרגא זצ"ל אסור למכור לכותי קלפים ודיו משום לפני עור שלא יכתוב עליה' תורתם ואע"פ שמוצא לקנותם מן הגוים אסור לישראל למכור לו. דומיא דלבונה וכל הני דמתני' דלא מסתבר לאוקומי מתני' כגון שאינו מוצא לקנות מן הגוים. ותו כי אמ' לעיל איבעיא להו אסור לשאת ולתת עמהם משום הרויחא או משום לפני עור לא תתן מכשול למאי נ"מ דאית ליה בהמה לדידיה וכו' אבל הא לא קאמר ומצי לזבוני מן הגוים. אלמא משמע דאפי' היכא דמוצא לקנות מן העכו"ם אסור למכור לו. והדעת נוטה כמעט שיותר אסור מלבונה וכל הני דמתני' הוא נפשיה יעבור אליל. ומאי דהוה הוה. אבל הכא שיכתוב...... הרי הוא מחזיקו ומחזיק...... לכל עובדיה. מיהו לשאר גוים מותר למכור אע"פ שהוא ימכור לכותי דאלפני דלפני לא מיפקדינן. מיהו נראה להתיר דאימור עשרים וארבעה הוא רוצה לכתוב ודם שאר ספרים שיש להם שאין מדבריו..... כי הא דרב הונא זבין ההיא פרה לגוי א"ל רב חסדא מאי טעמא עבד מר הכי א"ל אימור לשחיטה זבנה. ומ"מ נכון וראוי לימנע שלא למכור קלפים ודיו לכותי ואין להתיר הדבר וישר כחו שאסר:
1
ב׳[שם ע"ב]
מתני' מקום שנהגו למכור בהמה גקה לעכו"ם מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין. ובכל מקום אין מוכרין בהמה גסה עגלים וסייחין שלימין ושבורין. ואסיקנ' בגמ' דשכירות לא קניא הילכך גזרו שלא למכור גזירה משום שאלה ומשום שכירות. דאי שרינן למכור בהמה גסה ולא חיישינן למאי דעבדא מלאכה בשבת אתי איהו לאושולי ולאוגורי בהמתו לגוי ועביד בה מלאכה בשבת וקא עבר בלאו דכתיב לא תעשה מלאכה וגו' בהמתך דהשתא בהמת ישראל היא ומצווה על שביתתה וגזירה משום נסיוני שמנסה לה אי אזלה שפיר. זימנין דזבנה לה סמוך לשקיעת החמה דמעלי שבתא וא"ל תא נסייה ניהלי ושמעה ליה לקליה ואזלא מחמתי' וניחא ליה דתיזיל והוה ליה מחמר אחר בהמתו בשבת ואיכא מאן דאמר בפ' בתרא דשבת דחייב חטאת:
מתני' מקום שנהגו למכור בהמה גקה לעכו"ם מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין. ובכל מקום אין מוכרין בהמה גסה עגלים וסייחין שלימין ושבורין. ואסיקנ' בגמ' דשכירות לא קניא הילכך גזרו שלא למכור גזירה משום שאלה ומשום שכירות. דאי שרינן למכור בהמה גסה ולא חיישינן למאי דעבדא מלאכה בשבת אתי איהו לאושולי ולאוגורי בהמתו לגוי ועביד בה מלאכה בשבת וקא עבר בלאו דכתיב לא תעשה מלאכה וגו' בהמתך דהשתא בהמת ישראל היא ומצווה על שביתתה וגזירה משום נסיוני שמנסה לה אי אזלה שפיר. זימנין דזבנה לה סמוך לשקיעת החמה דמעלי שבתא וא"ל תא נסייה ניהלי ושמעה ליה לקליה ואזלא מחמתי' וניחא ליה דתיזיל והוה ליה מחמר אחר בהמתו בשבת ואיכא מאן דאמר בפ' בתרא דשבת דחייב חטאת:
2
ג׳[דף ט"ו ע"א]
רב אחא שרי לזבוני חמרא אידא דספסירא על ידי סרסור ישראל והמוכר נמי ישראל אי משום נסיוני הא לא ידעא לקליה דאזלא מחמתיה ואי משום שאלה ושכירו' כיון דלאו דידיה היא לא מושיל ולא מוגיר. ועוד משום דלא מגלי מומא כיון דהוא לקחה למוכרה אינו רוצה שיוודע מומה הילכך לא מושיל ולא מוגיר. רב הונא זבן ההיא פרה לגוי א"ל רב חסדא מאי טעמא עבד מר הכי א"ל אימור לשחיטה זבנה ותלינן לקולא. ואוקמ' רב אשי דכל היכא דאיכא למתלי תלינן אע"ג דמצווה והיכא דליכא למיתלי לא תלינן ואע"ג דאינו מצווה:
רב אחא שרי לזבוני חמרא אידא דספסירא על ידי סרסור ישראל והמוכר נמי ישראל אי משום נסיוני הא לא ידעא לקליה דאזלא מחמתיה ואי משום שאלה ושכירו' כיון דלאו דידיה היא לא מושיל ולא מוגיר. ועוד משום דלא מגלי מומא כיון דהוא לקחה למוכרה אינו רוצה שיוודע מומה הילכך לא מושיל ולא מוגיר. רב הונא זבן ההיא פרה לגוי א"ל רב חסדא מאי טעמא עבד מר הכי א"ל אימור לשחיטה זבנה ותלינן לקולא. ואוקמ' רב אשי דכל היכא דאיכא למתלי תלינן אע"ג דמצווה והיכא דליכא למיתלי לא תלינן ואע"ג דאינו מצווה:
3