אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קל״אOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 131
א׳פי' רבינו שמואל זצ"ל שמעינן מהכא דמותר למכור פרה לגוי אפי' בלא ספסירא. חוץ מפרה החורשת ובהמות שעושין בהם מלאכה כגון חמורים ושורים אידא דספסירא שרי. וסוס אפי' בלא ידא דספסירא שרי כבן בתירה דלקמן מוקמי' להו הילכך [הילכתא] כוותיה. ושאלה ושכירות מיסר אסיר להשאיל ולהשכיר לגוי ואפי' במפרש ואומר לו אין רצוני שתעשה בבהמתי מלאכה בשבת דשאלה ושכירות לא קניא. ור' אמר לי דאם אמר לו ישראל בהמתי קנויה לך מותר עכ"ל. ור"ת זצ"ל מתיר האידנא למכור לגוים דכי היכי דשרינן אידא דספסירא משום דלא מושיל ולא מוגר ולא ידעה ליה לקליה. כן גם עכשיו נוהג זה הדין בינינו שאין בהמות שלנו מכירות קולו של ישראל ולא אזלה מחמתיה וגם אין רגילים להשאילם ולהשכירם לגוים אלא כל אתד קונה בהמה לעצמו. ועוד אומר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דבימי חכמים שהיו רוב ישראל והיו יכולים למכור זה לזה. אבל עכשיו שאנו ביניהם אי לאו דזבנינ' להו יפסידו. כדאמ' לקמן אי הכי אפי' חיטי ושערי נמי לא מזבין להו. אמר רב פפא אי אפשר הכי נמי:
1