אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קל״בOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 132

א׳מיהו אין זה כל כך ראיה דחיטי ושערי לא נגזר עליהם כלל. אבל הכא כיון שנאסר מי יוכל להתיר. מיהו כל העולם נהגו היתר בדבר:
1
ב׳[שם ע"ב]
תניא אין מוכרין להם לגוים זיין פי' סייף ורומח ולא כלי זיין פי' בית יד לרומח ונדן לסייף. ואין משחיזין להם את הזיין. ולא סדן לשום בו [רגלי] איש. ובל' אשכנז אשתו"ק ובלשון כנען כלד"א. ולא קולרין ולא כבלין ולא שלשלאות של ברזל אחד גוי ואחד כותי. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כדרך שאמרו למכור לגוים אסור כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לגוי. אמר רב דימי כדרך שאמרו אסור למכור לגוי כך אסור למכור ללסטים ישראל ואע"ג דלא קטיל כשרודפין אחריו נלחם בם ומציל עצמו ומאבד זה את ממונו. ת"ר אין מוכרין להם תריסין. ויש אומרים מוכרין להם תריסין. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כיש אומרים:
2
ג׳[דף ט"ז ע"א]
אמר רב אדא בר אהבה אין מוכרין להם עששיות של ברזל אמר רב זביד בפרזלא הינדואה ברזל של ארץ הינד שאין עושין אותן אלא לכלי זיין. והאידנ' דקא מזבנינן. אמר רב אשי לפרסאי דמגנו עילוון נלחמים לשמור את העיר ואת יושביה פי' רבינו שמואל זצ"ל דמגנו עילוון ולאו אורחייהו למיקטל ישראל. ואפי' נלחמים על מדינה אחרת להצילנו שלא יבאו בני אותה מדינה עלינו ויש שם יהודים באותה מדינה שבני עירנו נלחמים אפי' הכי אנו מוכרין להם שהרי להצילנו הם מתכווני' ושמא לא יהרגו שם שום ישראל. עכ"ל:
3