אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קנ״אOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 151

א׳הילכך אפי' בחול אסור והוא הבריי' כמייתי בפ' שואל. וקתני שלשה דברים התירו לבית רבי שהיו רואין במראה. ושיהו מספרין קומי. ושיהו מלמדים בניהם יוונית. ודוקא לבית רבי התירו שהיו מצויים לפני מלכות. כי אין לבא לפני המלך מגודל שיער. כדכתיב גבי יוסף ויגלח ויבא אל פרעה. אבל לכ"ע אסור דדמי לשמלת אשה. הילכך אפילו בחול אסור והיא הברייתא כמייתי בפ' שואל. ויש דוחין ומפ' והאי אפילו בחול אסור. היינו ללקט שחורות דכתבי משתעי התם וכדאמ' בפ' המצניע המלקט לבנות מתוך שחורות אפי' אחת אסור בשבת. ודבר זה אפי' בחול אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה. ואין נראה בעיני כלל דלא משמע הכי כלל אלא באשה שמקשטת עצמה משתעי ואגב אורחא פעמים רואה נימא לבנה ותולשה ולא משתעי כלל באשה שרואת כדי ללקט שחורות מתוך לבנות. והשתא אתי שפיר לישנא דקתני גבי איש שאין דרך כבוד. דהיינו אין כבודו להסתכל במראה כדי ליפות עצמו ודמי לשמלת אשה ואסרו עליה רבנן דאי במלקט מאי שאין דרך כבוד דקתני הא עבר בלאו דשמלת אשה גמור הוא זה. הלכך נראה בעיני כדפרי' שאסור לאיש להסתכל במראה ליפות שער ראשו ולגלח זקנו. אבל במסתפר מגוי הואיל ואינו מתכוין ליפות עצמו אלא שלא יהרגהו הגוי שרי. וכן אותם סופרים שמעמידין מראה לפניהם ומסתכלין בה בשעה שכותבין ומתכונין בעבור מאור עינים שלא יחשיכו עינהם. התם נמי שרי דהא לא עבדי ליפות נפשייהו. ירוש' חד דיור הוה ספר והוה איסטרוגלוס. והוה [חמי] באיסטרוגליה דידיה דיהוראי שפכין דמיה ולא הוון אלא מגיירתיה והוו יהודאי בעו מסתפרא גבי והוה קטל להון. כמה קטל ר' אלעזר בר' יוסי אומר שמוניס. ר' יוסי בר בון אומר שלוש מאות ולבסוף הרגישו בו חכמים והתפללו עליו וחזר לסורו:

ב׳[שם ע"ב]
מתני' אלו דברים של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה היין והחומץ של גוים שהיה מתחילתו יין. פשיטא משום דמחמץ פקע ליה איסוריה אמר רב אשי ה"ק חומץ שלגו ביד גוים אין צריך חותם בתוך חותם אי משום ניסוך לא מנסכי ליה ואי משום איחלופי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף: