אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ק״נOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 150
א׳כתב רבינו שמואל זצ"ל ר' ראה ישראלית באשכנז שחברה יד חברתה ע"י תולעים חיים שבאשפה שקשרתם בחיותם על החתך ונתחברה היד לזרוע. אמר רב ספרא האי ענבתא אבעבוע הדומה לענבה בונמל"ט בלעז פרוונקא דמלאכא דמותא הוא [שליח] של מלאך המות הוא כלומר מסוכן להמית הוא פי' ומחללין עליה את השבת. מאי אסותיה טיגנא בדובשא עשב הנקרא רודא בלעז ושוחקים אותה עם הדבש. ורבינו שמואל זצ"ל כתב טיגנא בדובשא שום דבר המטוגן בדבש פרי"ט בלעז. או כרפסא בטיליא אפיך ביין חזק מאד. אדהכי והכי עד שהוא מחזר אחר סמנין אלו לייתי ענבתא מענבי הגפן בתאינה דוגמתה אם גדולה גדולה ואם דקה דקה. וניגרר עילווה חיוורתי לחיוורתי ואוכמתי לאוכמתי. לאבעבוע לבן ענבה לבנה ולשחורה שחורה. אמר רבה האי סימטא פרוונקא דאישתא היא על ידי חולי ששמו חמה הוא בא וסימן הוא לה. מאי אסותיה לימחייה שיתין אסקוטלי מכת אצבעו צרדה מדביקה בגודלו ושומטה ומכה בציפורניה (וליקרפיה) שתי וערב. ולא אמרן אלא דלא אחוור רישיה אבל אחוור רישיה לית לן בה שכבר נתבשל להוציא לחה והיא רפואתו:
1
ב׳[שם ע"ב]
[ר'] יעקב חש בפיקעא. פי טבעת של מטה נקב התחתון של בית הריעי ובלעז פי"ג. אורי ליה ר' אמי רפוא' ואמרי לה ר' אסי. מאי אורי ליה לייתי שב ביני אהלא (תולבא) שבעה גרעינין ארומים כתולעים הנמצאים באהל שמכבסין בו כדתנן הבורית והאהל. תולבא ל' תולעים. וסייר להו בחללא רבי צוארא פי' בחתיכת בגד שנוטלין הצואר של חלוק כשעושין לה פה וליכרוך עילויה נירא ברקא. ליצא של שיער בהמה. וטמיש ליה בנפטא חיוורא וליקלי ולידביק. אדהכי והכי עד שהוא מחזר אחר סמנין הללו. לייתי גרעינין של פרי הסנה בוטונש הגרילים בסנה מלאים גרעינין ונגדו פיקעא להרי פיקעא סדק של גרעינין כנגד סדק שבבשרו ותינח פיקעא עילאה אפיקעא תתאה כלומר פיקעא הנראה מבחוץ למעלה ויכול לדבק שם אותו אפיקעא תתאה בפי הנקב מלמטה. ואי לא לייתי תרבא דצפירתא דלא אפתח פי' חלב שעירה שלא ילדה וליפשר ולישדי ביה פי' וימרוהו וימשחנו בו. ואי לא לייתי תלת טרפי קרא דמייבשי בטולא פי' עלי דלועין שנתיבשו בצל וליקלי ולידביק. ואי לא לייתי משקדי חלווני לימו"ן בלעז מין חלוון. ואי לא לייתי משח קירא שמן זית ושעוה טרופין ביחד. ולינקוט משחקי דכיתנא בקייטא. ויכסה בשחקי פשתן בקיץ שלא יתחמם יותר מדאי. ודעמר גופגא בסיתוא בגדים של קוטון שהם חמים. כמדומה אני שזהו חולי של סכנה ומחללין עליה את השבת:
[ר'] יעקב חש בפיקעא. פי טבעת של מטה נקב התחתון של בית הריעי ובלעז פי"ג. אורי ליה ר' אמי רפוא' ואמרי לה ר' אסי. מאי אורי ליה לייתי שב ביני אהלא (תולבא) שבעה גרעינין ארומים כתולעים הנמצאים באהל שמכבסין בו כדתנן הבורית והאהל. תולבא ל' תולעים. וסייר להו בחללא רבי צוארא פי' בחתיכת בגד שנוטלין הצואר של חלוק כשעושין לה פה וליכרוך עילויה נירא ברקא. ליצא של שיער בהמה. וטמיש ליה בנפטא חיוורא וליקלי ולידביק. אדהכי והכי עד שהוא מחזר אחר סמנין הללו. לייתי גרעינין של פרי הסנה בוטונש הגרילים בסנה מלאים גרעינין ונגדו פיקעא להרי פיקעא סדק של גרעינין כנגד סדק שבבשרו ותינח פיקעא עילאה אפיקעא תתאה כלומר פיקעא הנראה מבחוץ למעלה ויכול לדבק שם אותו אפיקעא תתאה בפי הנקב מלמטה. ואי לא לייתי תרבא דצפירתא דלא אפתח פי' חלב שעירה שלא ילדה וליפשר ולישדי ביה פי' וימרוהו וימשחנו בו. ואי לא לייתי תלת טרפי קרא דמייבשי בטולא פי' עלי דלועין שנתיבשו בצל וליקלי ולידביק. ואי לא לייתי משקדי חלווני לימו"ן בלעז מין חלוון. ואי לא לייתי משח קירא שמן זית ושעוה טרופין ביחד. ולינקוט משחקי דכיתנא בקייטא. ויכסה בשחקי פשתן בקיץ שלא יתחמם יותר מדאי. ודעמר גופגא בסיתוא בגדים של קוטון שהם חמים. כמדומה אני שזהו חולי של סכנה ומחללין עליה את השבת:
2
ג׳[שם]
ר' אבהו חש באודניה אורי ליה ר' יוחנן רפואה וא"ל בי מדרשא מאי אורי ליה כי הא דאמר אביי אמרה לי אם לא איברי כולייתא אלא לאודנא. אמר רבא אמר לי מינימין אסיא כולהו שקייני קשו לאודנא בר ממיא דכולייתא. לייתי כוליית' דברחא קרחא דהיינו (עד) שאינה מסורבלת צמר ברחלים וליקרעה שתי וערב ולינח אמלל דנורא פי' גחלים לוחשות. והנהו מיא דנפקי מיניה לישדינהו באודניה לא קרירי ולא חמימי אלא פשורי. ואי לא לייתי תרבא דחיפושתא גמלניתא פירש"י זצ"ל חיפושתא אשקרבוט גמלנית' גסה. והוא (הבטון) וליפשר ולישדי בה. ואי לא לייתי פתילתא דאספסתא ולייתי ברקא שיער של ליצא בחד רישא וליתלי בהו נורא עלה ארוך של שחת ירק של חיטין ולימלייה לאודניה משח משחא ולייתי זפתא דתומא ביד יד של שום והם עלים יבשין שהם נחרזין בהן וליעביד שם פתילתא. ולייתי ברקא שיער של ליצא בחד רישא וליתלי בהו נורא ואידך רישא מותבא באודניה. וליתיב אודניה להך נורא וליזדהר מזיקא לא יתן אזנו לרוח. ואי לא לייתי אודרא דררא דלא משקיף מוכין הצבועין באצבע שקו' פניילר שאינו חבוש במשקוף לנפצו ונחית בה. ואי לא לייתי גובתא דקניא עתיקא בר מאה שנין פי' שפופרת של קנה ישן שנתלש הרי ק' שנה ולימלחיה מילחא גללניתא מלח של אבן הדומה לשיש בלעז שליימא וליקלי ולידבוק. וסימנך רטיבא ליבישא ויבישא לרטיבא. כלומ' הרפואות הללו אינן שוות לכל חולי האזן אלא אותן רפואות שיש בהן דבר לח כגון מיא דכולייתא ומשח קירא וכיוצא בהן מעלי לאזן יבישה שיש לה חולי ואינה מוציאה לחה. ורפואה של יבש כגון גובתא דקניא ומילחא גללניתא לאודנא רטיבא המוציא לחה:
ר' אבהו חש באודניה אורי ליה ר' יוחנן רפואה וא"ל בי מדרשא מאי אורי ליה כי הא דאמר אביי אמרה לי אם לא איברי כולייתא אלא לאודנא. אמר רבא אמר לי מינימין אסיא כולהו שקייני קשו לאודנא בר ממיא דכולייתא. לייתי כוליית' דברחא קרחא דהיינו (עד) שאינה מסורבלת צמר ברחלים וליקרעה שתי וערב ולינח אמלל דנורא פי' גחלים לוחשות. והנהו מיא דנפקי מיניה לישדינהו באודניה לא קרירי ולא חמימי אלא פשורי. ואי לא לייתי תרבא דחיפושתא גמלניתא פירש"י זצ"ל חיפושתא אשקרבוט גמלנית' גסה. והוא (הבטון) וליפשר ולישדי בה. ואי לא לייתי פתילתא דאספסתא ולייתי ברקא שיער של ליצא בחד רישא וליתלי בהו נורא עלה ארוך של שחת ירק של חיטין ולימלייה לאודניה משח משחא ולייתי זפתא דתומא ביד יד של שום והם עלים יבשין שהם נחרזין בהן וליעביד שם פתילתא. ולייתי ברקא שיער של ליצא בחד רישא וליתלי בהו נורא ואידך רישא מותבא באודניה. וליתיב אודניה להך נורא וליזדהר מזיקא לא יתן אזנו לרוח. ואי לא לייתי אודרא דררא דלא משקיף מוכין הצבועין באצבע שקו' פניילר שאינו חבוש במשקוף לנפצו ונחית בה. ואי לא לייתי גובתא דקניא עתיקא בר מאה שנין פי' שפופרת של קנה ישן שנתלש הרי ק' שנה ולימלחיה מילחא גללניתא מלח של אבן הדומה לשיש בלעז שליימא וליקלי ולידבוק. וסימנך רטיבא ליבישא ויבישא לרטיבא. כלומ' הרפואות הללו אינן שוות לכל חולי האזן אלא אותן רפואות שיש בהן דבר לח כגון מיא דכולייתא ומשח קירא וכיוצא בהן מעלי לאזן יבישה שיש לה חולי ואינה מוציאה לחה. ורפואה של יבש כגון גובתא דקניא ומילחא גללניתא לאודנא רטיבא המוציא לחה:
3
ד׳[שם]
אמר רבה בר זוטרא אמר ר' חנינא מעלין אזנים בשבת גידי האוזן פעמים שיורדין למטה ומתפרדין וצריך להעלותן ויש סכנה בדבר. תני רב שמואל בר יהודה ביד אבל לא בסם הואיל ואפשר ביד. ואיכא דאמרי בסם אבל לא ביד מאי טעמא מיזרף זריף עושה חבורה ויש חילול שבת יותר. אבל קשירת סם אין שם חילול דאורייתא:
אמר רבה בר זוטרא אמר ר' חנינא מעלין אזנים בשבת גידי האוזן פעמים שיורדין למטה ומתפרדין וצריך להעלותן ויש סכנה בדבר. תני רב שמואל בר יהודה ביד אבל לא בסם הואיל ואפשר ביד. ואיכא דאמרי בסם אבל לא ביד מאי טעמא מיזרף זריף עושה חבורה ויש חילול שבת יותר. אבל קשירת סם אין שם חילול דאורייתא:
4
ה׳[שם]
אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב (ענן) שמרדה מותר לכוחלה בשבת. שרוצה לצאת כאדם שמורד ויוצא סבור מיניה ה"מ דשחקי סמנין מאתמול אבל מישחק בשבתא ואייתוי דרך רשות הרבים לא דלאו סכנה הוא. אמר להו ההוא מרבנן ור' יעקב שמיה לדידי מפרשא ליה מיניה דרב יהודה אפי' מישחק סמנין בשבת ואייתוי רשות הרבים דסכנה היא דשורייקי עינא בלבא תלו מעורין בטרפשי הלב. דרש ר' שמואל עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת כגון מאי (עלאי זה) חולי העין מחללין את השבת כגון רירא דיצא דמעתא דמא וקירחא ותחילת אוכלא פי' נוטפת עינו רירא ובלע"ז קצירה ריצא אשפוש"ט לשון נעיצה ותחיבה. קרחא בתחילת החולי לאפוקי סוף אוכלא שכבר נתרפא ועדיין קודחת מעט ופצוחי עינא שבא לכוחלה כדי להאיר מראית עיניו דלא:
אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב (ענן) שמרדה מותר לכוחלה בשבת. שרוצה לצאת כאדם שמורד ויוצא סבור מיניה ה"מ דשחקי סמנין מאתמול אבל מישחק בשבתא ואייתוי דרך רשות הרבים לא דלאו סכנה הוא. אמר להו ההוא מרבנן ור' יעקב שמיה לדידי מפרשא ליה מיניה דרב יהודה אפי' מישחק סמנין בשבת ואייתוי רשות הרבים דסכנה היא דשורייקי עינא בלבא תלו מעורין בטרפשי הלב. דרש ר' שמואל עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת כגון מאי (עלאי זה) חולי העין מחללין את השבת כגון רירא דיצא דמעתא דמא וקירחא ותחילת אוכלא פי' נוטפת עינו רירא ובלע"ז קצירה ריצא אשפוש"ט לשון נעיצה ותחיבה. קרחא בתחילת החולי לאפוקי סוף אוכלא שכבר נתרפא ועדיין קודחת מעט ופצוחי עינא שבא לכוחלה כדי להאיר מראית עיניו דלא:
5
ו׳[שם]
אמר רב יהודה מי שנשכתו צרעה או שנתחב קוץ בבשרו. או שיש עליו סימטא פי' קלוג. ונכנס למרחץ באחת מכל אלה סכנתא היא. כאב עינא וסיבורי סכנתא אישתא:
אמר רב יהודה מי שנשכתו צרעה או שנתחב קוץ בבשרו. או שיש עליו סימטא פי' קלוג. ונכנס למרחץ באחת מכל אלה סכנתא היא. כאב עינא וסיבורי סכנתא אישתא:
6
ז׳מתני' ואין מסתפרין מהם בכל מקום דברי ר' מאיר וחכמים אומרים ברשות הרבים מותר אבל לא בינו לבינו:
7
ח׳[דף כ"ט ע"א]
ת"ר ישראל המסתפר מן הגוי רואה במראה. מיכן נראה בעיני לומר שאסור לאיש ישר' לראות במראה משום לא ילבש גבר שמלת אשה. דדוקא במסתפר הגוי התירו לו משום סכנה שאינו מתכוין ליפות עצמו. כמנהג נשים שמסתכלות ליפות עצמן אבל להסתכל במראה כרי ליפות שערות ראשו אסור. והכי מוכח בירושלמי דקתני המסתפר מן הגוי הרי זה רואה במראה מן הכותי אינו רואה במראה פי' דלא חשיד אשפיכות דמים ולשנא דאינו רואה משמע שאינו רשאי לראות מדלא קתני אין צריך. וההיא דפ' השואל דמסכת שבת דתניא אין רואין במראה בשבת ור' מאיר [מתיר] במראה קבועה בכותל דאדהכי והכי מדכר. ומוקמי' לה במראה של מתכת וכדרב נחמן דאמר רבה בר אבוה אמר רב נחמן מפני מה אמרו מראה של מתכת אסורה מפני שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלות משמע הא אינה של מתכת שרי' אפילו בשבת ובחול אפילו של מתכת שריא. התם באשה עסקינן כדמוכח בירוש' דפ' במה אשה דקתני אין רואין במראה בשבת. אם היתה קבועה בכותל ר' מאיר מתיר וחכמים אוסרים ר' אחא בשם ר' אבא טעמא דהדן אסור פעמים רואה נימא לבנה ותולשתה בשבת. והאיש אפי' בחול אסור שאין דרך כבוד כלומר אין כבוד של איש שיהא רואה במראה ומיפה עצמו דדמי לשמלת אשה:
ת"ר ישראל המסתפר מן הגוי רואה במראה. מיכן נראה בעיני לומר שאסור לאיש ישר' לראות במראה משום לא ילבש גבר שמלת אשה. דדוקא במסתפר הגוי התירו לו משום סכנה שאינו מתכוין ליפות עצמו. כמנהג נשים שמסתכלות ליפות עצמן אבל להסתכל במראה כרי ליפות שערות ראשו אסור. והכי מוכח בירושלמי דקתני המסתפר מן הגוי הרי זה רואה במראה מן הכותי אינו רואה במראה פי' דלא חשיד אשפיכות דמים ולשנא דאינו רואה משמע שאינו רשאי לראות מדלא קתני אין צריך. וההיא דפ' השואל דמסכת שבת דתניא אין רואין במראה בשבת ור' מאיר [מתיר] במראה קבועה בכותל דאדהכי והכי מדכר. ומוקמי' לה במראה של מתכת וכדרב נחמן דאמר רבה בר אבוה אמר רב נחמן מפני מה אמרו מראה של מתכת אסורה מפני שאדם עשוי להשיר בה נימין המדולדלות משמע הא אינה של מתכת שרי' אפילו בשבת ובחול אפילו של מתכת שריא. התם באשה עסקינן כדמוכח בירוש' דפ' במה אשה דקתני אין רואין במראה בשבת. אם היתה קבועה בכותל ר' מאיר מתיר וחכמים אוסרים ר' אחא בשם ר' אבא טעמא דהדן אסור פעמים רואה נימא לבנה ותולשתה בשבת. והאיש אפי' בחול אסור שאין דרך כבוד כלומר אין כבוד של איש שיהא רואה במראה ומיפה עצמו דדמי לשמלת אשה:
8