אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קמ״טOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 149
א׳וכבר שאלני החבר ר' יונה והשבתי לו. ועל מכת חרב כך נר' בעיני שאפי' שלא במקום חלל מחללין עליה את השבת. ואמר שמואל האי פרעתא (ובני') וע"כ שלא בחלל הגוף דא"כ אפילו מכה הבאה מאליה דקיימא לן דכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת. והכי מוכח בכמה דוכתי דמכת ברזל סכנתא היא. בפ' ר' אליעזר דמילה אמר אביי אמרה לי אם האי ינוקא דלא ידיע כי מפקותיה לישייפיה מישחא ולוקמיה להדי שימשא. והיכא דזיג לקרעיה שתי וערב בשערתא. אבל בכלי מתבות לא מאי טעמא משום דזריף. ובפ' הערל שלח רב אידי בר אבין היכי עבדינן מייתינן שערתא אבל פרזלא לא דמיזרף זריף פי' מכביד החולי ויש לחוש לסכנה. הילכך נראה דכל מכת חרב וסכין מחללין עליה את השבת. מיהו יש לפרש מיזרף זריף שמכביד החולי. ואינו ממהר להתרפאות אלא שמגדיל הכאב שהרי גבי נגיעת היד מצינו זה הלשון בפ' אין מעמידין גבי מעלין אזנים בשבת. דאיכא דאמרי (בחס) אבל לא ביד מאי טעמא מיזרף זריף. מיהו נראה דלא מעלה ארוכה במהרה וסכנה היא והכי אמ' ס"פ בהמה המקשה אמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי איבעיא לן נקדר כמין טבעת מהו ופשטנא ליה מיהא דאמר רב יהודה אמר רב דבר זה שאל רבי לחכמים וחכמים לרופאים ואמרו מסרטו בעצם ומעלה ארוכה. אמר רב פפא והוא דקנא גרמא דידיה ודוקא עצם אבל פרזלא מיזרף זריף פירוש ולא מעלה ארוכה. הילכך כל מכת פרזלא סכנתא היא ומחללין עליה את השבת יצחק בר משה נב"ה המחבר:
1
ב׳[שם]
למיפסק דמא של מכת חרב אם יוצא יותר מדאי תחלי בחלא. ישקוהו שחליים בחומץ. קרישון בלע"ז. ורבי' שמואל זצ"ל כתב תבלי בחלא פלפלין או כמון או שאר תבלין בחומץ להעלות בשר שתחיה המכה. גירדא דיבלא עשב ששמו יבלא כי ההיא דסוטה קמיה רפוקה גרידא דיבלא שגורר שרשיה ונותן אותה גריד' על המכה ועושה תחבושת. ורבינו שמואל כתב גירדי דיבלא מוכי בלאות בגדים מה שנגרר מן הבגד כשמתיישן. או גרדא דאסנא סנה מעץ הסנה. אוניקרא דקילקלתא. תולעים שהתרנגולין מנקרין באשפה. מאשפות ירים אביון. מקילקלתא מרי חשוכא:
למיפסק דמא של מכת חרב אם יוצא יותר מדאי תחלי בחלא. ישקוהו שחליים בחומץ. קרישון בלע"ז. ורבי' שמואל זצ"ל כתב תבלי בחלא פלפלין או כמון או שאר תבלין בחומץ להעלות בשר שתחיה המכה. גירדא דיבלא עשב ששמו יבלא כי ההיא דסוטה קמיה רפוקה גרידא דיבלא שגורר שרשיה ונותן אותה גריד' על המכה ועושה תחבושת. ורבינו שמואל כתב גירדי דיבלא מוכי בלאות בגדים מה שנגרר מן הבגד כשמתיישן. או גרדא דאסנא סנה מעץ הסנה. אוניקרא דקילקלתא. תולעים שהתרנגולין מנקרין באשפה. מאשפות ירים אביון. מקילקלתא מרי חשוכא:
2