אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קנ״זOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 157
א׳והרב ר' ברוך בר יצחק זצ"ל כתב שרש"י זצ"ל התיר מיכן יין שהישראל נותן בתבשיל וננע בו גוי קודם שהרתיח באש ושמא אגב שיטפיה פי' מותרת בהנאה אגב רישא דקתני אסורין דהיינו אסורין בהנאה. וקשה לרבינו תם זצ"ל דלישנא דכבריתא לא משמע כדבריו. ותו דמשמע דברייתא רישא וסיפא בגוים איירא דהא לא מדכר בה ישראל. ותו אמאי איצטריך כלל למיתני בברייתא מותרת דהיינו של ישראל. הא מרישא שמעינן לה דשל גוים אסורה מפני שהיתה תחילתה יין של גוים הא של ישראל שריא. כדדייקי' גבי חומץ וגבי יין מבושל. הילכך נראה לר"ת זצ"ל לפרש כבריתא כמו שרגילין לעשותה לכתחי'. כשעושה ממנה לאצור הרבה ביחד מים צלולין ושמן אפרסמון שאז אין מערבין בה יין לפי שהיה מתקלקל. והכי משמע בפ"ק דש"ח דת"ר הלוקח יין לתוך המורייס או לתוך אלונטית דקרי לה אלונטית קודם שעירבו בה יין:
1