אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קנ״חOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 158
א׳ואעפ"כ אומר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל שיש להתיר קדירה שנתנו בה יין ונגע בה גוי קודם שהרתיחוה באש. מדקתני אלונטית של גוים אסורה מכלל דשל ישראל מותרת. וטעמא דאין דרך ניסוך בכך. והכי משמע בתוספתא דקתני יין מבושל ואלונטית של גוים אסורין מפני שתחילתן יין פירש שהיין מתחילה היה ראוי לנסך והיה אסור. ולפי שהניחוהו באלונטית לא פקע איסוריה מיניה משום הכי משמע הא של ישראל מותר דהשתא לאו יין הוא. הלכך ישראל שנתן יין בקדירה ונגע בו קודם שהרתיח באש מותרת. מיהו נוהגים להחמיר ולהרתיח מתחילה. מיהו אם לא הרתיחה אין לאסור בכך. וכתב מו' רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל הוא הנקרא שיר ליאון מפריש שראה שבא מעשה לפני רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל והתיר. ואני המחבר יצחק בר משה נב"ה נראה בעיני להביא ראיה להתיר דאמ' בירושלמי דשמעת' ר' יצחק בר רב נחמן בשם ר' יהושע בן לוי החד והמר והמתוק אין בהם משום גילוי ולא משום יין נסך. ר' סימון מפרש החד קונדיטון והמר אפסינתון והמתוק חמרא מבושלא. ואמרינן בפסיקתא בחדש השלישי דברי תורה נמשלו כקונדיטון. מה קונדיטון יש בו יין דבש ופלפלין כך דברי תורה כו'. הא למדת דיין שמעורב עם דבש ופלפלין שאין בו משום מגע גוי ומותר בשתייה. והתם מיירי בלא נתבטל דא"כ היינו מתוק. ואפי' בלא דבש ופלפלין אין בו משום יין נסך:
1