אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קנ״טOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 159
א׳הילכך כל יין המעורב עם הדבש או עם הפלפלין או עם שום תבשיל אין בו משום מגע גוי ומותר בשתייה ובאכילה. ואע"ג דלקמן מפרש היינו חד טיליא דהיינו יין חזק ואין טעמו מתוק אלא כחומץ ולא איירי בתערובת כלל. הרי רב חמא פי' או חמר ופלפלין והיינו כר' סימון דירושלמי. וכמדומה אני ששמעתי מפי מו' רבינו יצחק בר יהודה זצ"ל שבארץ מצרים ובארץ ישמעאל רגילין ליתן מעט דבש ביין ותו אין נוהגין בו יין נסך: [דף לא ע"א] אמר רב אסי א"ר יוחנן משום ר' יהודה בן בתירה המפקיד יינו אצל גוי אסור בשתיה ומותר בהנאה. והתנן המפקיד פירותיו אצל נכרי הרי הן כפירותיו למעשרו' ולשביעית דחשידי לחלופי. וה"נ דילמא חלפיה והאי חמרא דגוי. אמר רב ירמיה כגון שיחד לו קרן זוית (ואסר) לו מפתח או עשה חותם. אי הכי בשתיה נמי לשתרי דהא ר' יוחנן איקלע (לפארור) אמר יש כאן אדם ששונה משנת בר קפרא. תנא ליה ר' תנחום דמן פארור המפקיד יינו אצל גוי מותר בשתיה. א"ר זירא לא קשיא הא ר' אליעזר הא רבנן דתניא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין ומפתח או חותם ביד ישראל ר' אליעזר מתיר אף בשתיה וחכמים אוסרין. ר' אליעזר לא חייש לזיופא:
1