אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קס״אOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 161
א׳וכן פסק רבינו תם זצ"ל דהלכה כר' אליעזר דסגי בחותם אחד מההיא דפ' בתרא דאמ' התם השתא דקיימא לן כרשב"ג דלא חייש לסתימה. וכר' אליעזר דלא חייש לזייופא. האידנא אמאי לא מותבינן חמרא בי גוים. משום שיבא. ופירש"י זצ"ל התם והשתא דקיימא לן כרשב"ג דלא חייש לסתימה לנקיבת חורין שהוא בלא טורח משום דמינכר. ולפתיחת חבית שלה נמי דחייש לה רשב"ג לא קיימא לן כוותיה דהאי זיופא. דטירחא ואנן קבעינן באין מעמידין הילכתא כר' אליעזר דלא חייש לזיופא דחותם אחד האידנא אמאי לא מנחינן חביות סתומות בי גוים. משום שיבא נקב דק מאד שהוא במגופת חבית להיות ריח היין יוצא ויש לחוש שמא יקדח במינקת ויטעום מן היין עכ"ל. הא למדת דהלכה כר' אליעזר דלא חייש לזיופא דחותם אחד. והא דאמ' רב בשילהי פרקין בחותם אחר אסור. חבי"ת 'חלב 'בשר 'יין 'תכלת.. והכא פסיק כר' אליעזר דשרי בחותם אחר. אומר ר"ת זצ"ל דההיא בישראל חשוד דגרע טפי דכולה שמעתא דהתם בישראל חשוד קא מיירי. וההיא דלעיל דאמר רב אשי הא קמ"ל דחומץ שלנו ביד גוי אין צריך חותם בתוך חותם דמשמע הא יין צריך חותם בתוך חותם. ההיא אליבא דרבנן ואנן כר' אליעזר קיימא לן כדפסקינן בשמעתין וכדמוכח בפ' בתרא כדפרי'. וכתב שם רבינו שמואל זצ"ל והשתא דקיי"ל כרשב"ג דלא חייש לסתימה. והרב ר' יצחק בר' יהודה זצ"ל השיב בתשובתו ה"מ דלא חיישינן לסתימ' בחביות של חרס דסתמן ניכר אבל חביות של עץ כגון אותן שלנו אי אפשר לו לסתום בחורו של סכין בין חוליא לחבירתה. וחוזר וסותם במטלית ואין ניכר או נוטל מן המטלית שסביב השוליים והיין יוצא וחוזר וקובעו במקומו ואין ניכר לכך צריך לכסותו כולו בבגד. וכיון דאילו טרח לזיופי שפיר דמי דכר' אליעזר קיימא לן דלא חייש לזיופא. וכמה ימים סמך ר' על דבריו ושוב חזר בו שלא להטריח כל כך והגוים אינם נוהגים לנסך לע"ז ואין מטריחין לזייף ואין לחוש לכך אלא שיוסיפו שוליים לחבית בשביל המטלית שסביב השוליים שקורין בייש. ולחתום את פי חבית שקו' מגופה בעץ קטן למדת פי חבית. וכותבין בואותיות חציין על פי העץ וחציין על חבית. שאם יטלנו הגוי לא יוכל לכוין כל כך ויתפרקו האותיות ויבין ישראל בדבר. וכן הנהינ ר'. וכך היו נוהגים מלפנים. עכ"ל:
1