אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קע״הOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 175
א׳ואני המחבר כבר נשאלתי על חבית של שכר שנתנו בה יין קודם הפסח. והשבתי נראה בעיני ומורה אני ובא הלכה למעשה. חבית של שכר מדיחה במים יפה ומנגבה קודם הפסח. ונותן לתוכה יין ודבש לכתחילה לצורך הפסח ושותהו בפסח שהשוכר הפולט מן החבית לתוך היין או לתוך הדבש בטל בששים דקיי"ל היתר בהיתר בטל כדפסיק רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל. דתנן בפ' בתרא דכלאי' צמר גמלים צמר רחלים שטרפן זה עם זה אם רוב גמלים מותר פי' להביא פשתן לשם. אלמא אע"ג דאיסור כלאים הוי במשהו אפילו נתערב חוט אחד של פשתן בבגד שלם של צמר כיון שכבר נתבטל צמר רחלים בשל גמלים ברוב אינו חוזר וניעור אחרי כן עם הפשתן לאסור במשהו אע"ג דמשהו כלאים דאורייתא. וכ"ש במשהו דחמץ דרבנן שאינו ניעור בפסח אחר שנתבטל. דכשם שצמר גמלי' וצמר רחלים אע"פ שהן מותרים זה בזה מבטלין זה את זה. האי שכר ויין נמי אעפ"י שהם מותרין זה בזה מבטלים זה את זה. ואין שייך לומר כאן אין מבטלין איסור לכתחילה דהואיל דבשעת נתינת יין ודבש לחבית מותר גם בשכר. ואע"ג דהיכא שבישל התיר' בקדיר' של איסור שאינה בת יומא אסרינן דמשערינן בכל הקדירה משום דלא ידעינן כמה בלעה תחילה. היינו דוקא שכשבלעה איסור' בלעה כגון נבילה ושאר איסורין או כגון חלב לגבי בשר. הילכך הואיל ולא ידעינן כמה בלעה אחמור רבנן ואסרינהו. אבל הכא כשבלעה חבית זו השכר היתירא בלעה. וכשנותן לתוכה יין ודבש הכל הוי היתירא לא אחמור כולי האי שתהא צריך כמו שכל החבית כולה אסור ואין צריך לשער כי אם כפי מה שהיא פולטת הילכך כל מה שהיא פולטת מתבטל ביין דהיתר בהיתר בטל כדפרי'. ועוד נראה בעיני להביא ראיה מהקומץ רבה דאמר ר' יוחנן ושניהם מקרא א' דרשו ולקח מדם הפר ומדם השעיר. הדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר רבנן סברי מיכן לעולין שאין מבטלין זה את זה ור' יהודה סבר מיכן למין במינו שאינו בטל. והשתא הניחא היתר בהיתר דתרוייהו למזבח התיר'. אלא מין במינו דאיסורא בהתירא מנלן דלא בטיל. ואומר אני מדלא פריך הכי ש"מ דאין חילוק בין היתר בהיתר לאיסור בהיתר דתרוייהו שוין. ולענין ביטול מעתה לדידן דקיי"ל דמין במינו בטל בששים כדפרי' ר"ת זצ"ל לא שנא איסור בהיתר הכל בטל:
1