אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קע״וOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 176
א׳הילכך חמץ שנתערב בס' לפני הפסח מותר באכילה בפסח. ולרבי' שלמה זצ"ל דפסיק מין במינו במשהו שכר ויין מין בשאינו מינו הוא. ועוד נראה בעיני להביא ראיה מהקומץ רבה דאמר רשב"ג הפיגול והנותר והטמא שבללן זה עם זה ואכלן פטור. אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו. ש"מ איסורין מבטלין זה את זה. וש"מ נותן טעם ברוב לאו דאורייתא. וש"מ התראת ספק לאו שמה התראה. הא למדת דאיסורין מבטלין זה את זה ומה לי איסור באיסור ומה לי היתר בהיתר. ואע"ג דר' אלעזר [חולק] אדרשב"ל. אדרשב"ל סמכינן דר' אלעזר תלמיד הוא כלפי רשב"ל. והילל דיליף מיניה ר' אלעזר לא פליג. ומצי סבר כרשב"ל דלא יליף איסורין ממצות. ור' אלעזר אית ליה דהילל. והילל לית ליה דר' אלעזר. אע"ג דבירושלמי דחלה מוכח לכאורה דר' יוחנן פליג אדרשב"ל ליכא למיחש הואיל ולא הוזכר בגמ' דידן. הילכך לא שנא איסור באיסור לא שנא היתר בהיתר הכל בטל. ותדע דאילו כהן טהור שנתערב לו תרומה טהורה בחולין דשניהם התיר' גביה. ואחר מיכן נטמא דשריא ליה. דהיינו דומיא דחמץ שנתערב קודם הפסח שיהא כמו כן מותר בפסח. וכשהרציתי דברי לפני מורי רבינו אבי העזרי זצ"ל. והשיבני בלשון הזה שאם לא היה מותר אז היה להם לאסור כל יינות שסביב קולוניא. ולמורי רבינו שמחה כמי כן שאלתי והשיבני גם הוא להיתירא:
1