אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קע״חOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 178
א׳הא למדת דשמרים שיבשו אינם נאסרים בכלל יין נסך. ואפי' באיסור ניסוך לע"ז דחמיר וכ"ש באיסור בפסח דקיל דשמרים אינם אלא טנופת בעלמא כדמוכח בפ' סאה תרומה בירושלמי אין טנופת תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור על החולין אבל טנופת חולין מצטרפת עם החולין להעלות התרומה. לוג יין צלול שנפל למאה לוג יין עכור אתה מוציא שמרים שבו פי' שאינו מצטרף לאיסור שאינו כי אם טנופת בעלמא. הא למרת דשמרי יין אינם בכלל יין לא לענין תרומה לא לענין ע"ז. וה"ה. שאינו בכלל שכר לענין חמץ. (הילכת') לפי מאי דסליק אדעתין לדמותו לבית שאור שאין הגעלה מועלת לו דאינו נפלט ליכ' למיחש ולא מידי דטנופת בעלמא הוא. והואיל ששכר כולו נפלט אעפ"י שהשמרים אינם נפלטים לא חיישי' ולא מידי. ותו דנראה בעיני שהשמרים שמחמיצים לאו משום דהוו חמץ כמו שאור כדפ' שאינם כי אם טנופת בעלמא אלא מחמת קיוהא דאית בהו מחמיצין. דהא כמהין ופטריאות שקורין גוביצי מחמיצין את החלב ושרו בפסח משום חמץ בפסח. ותפוח דאכלי' בפסח מחמיצין את העיסה בפרק כל המנחות באות מצה . הילכך נראה בעיני כדפרי' דחבית של שכר שהדיחה ונגבה ונתן בה יין או דבש קודם הפסח מותרים בשתיה בפסח דטעם הנפלט בטל בס'. ואפי' אם תמצי לומר דבעי' לשעורי בכולה חבית כדמשערינן בכל הקדירה ולית כאן ששים. אפי' הכי היכא ששהה השכר לילה שלם בדופני החבית מותר. ואפילו נתן לתוכה בפסח מודה אני ובא דשרי משום שהמשקה של שכר שנפלט לתוך היין או לתוך הדבש נותן טעם לפגם הוא. דכל הנבלע בכלי ולן בו לילה שלם ונפלט פוגם. דמי מכניסני לאותה דעה. או מאי קשיא לי דאימא משקים אינם נפגמים בלינה ובפליטה אלא כל הנבלע ולן לילה אחד ונפלט מפגים. הילכך האי שכר ושמרים שבו שנבלע בכלי ולנו לילה אחד ונפלטו מפגימים את היין ואת הדבש שבחבית ושרו. שכך פסק רבינו שמואל זצ"ל והרב ר' אליעזר בר יצחק זצ"ל מפרגא דנותן טעם לפגם בפסח שרי:
1