אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קפ״אOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 181
א׳כתב רבינו אבי העזרי זצ"ל ראיתי פתרונים רבים בפירוש מתענין לשעות ולא ישרו בעיני ונ"ל דה"פ כגון שאמ' בתפלת המנחה הריני שרוי למחר בתענית לפניך. והילכ' כשמואל דאמר דצריך לקבל בתפלת המנחה. והנה אם דעתו להתענו' יאמר הריני שרוי למחר בתענית שעות עד שליש היום או חצי היום או הן חסר הן יתר כפי חפצו. ולעולם קבלת תענית קודם כניסת תחילת התענית בין ליום שלם בין (ליום) לשעות. וכן אם אמר דעתי להתענות מחצי היום עד הערב ומתכוין לסגף את עצמו כגון שהורגל לאכול (קודם) חצות או בט' שעות אע"פ שאכל ושתה כבר הוי בכלל מתענין לשעות אם לא טעם כלום מאותה שעה שקיבל עד הערב. ומתפלל עננו כיון שסיגף עצמו קצת דכוותה אם דעתו להתענות יום שלם ואירע דבר שאכל בה' או בו' שעות מתפלל עננו. אבל אם מורגל לאכול בג' שעות וקיבל עליו עד ו' שעות וחצי שהיא מנחה גדולה אבל יום שלם לא קיבל עליו. אם אכל בסוף ו' שעות וחצי אין מתפלל עננו קודם שיאכל. וכל שמתענה לשעות (וצריך להתפלל) הריני שרוי בתענית שעות קורם שיתחיל להתענו'. ופלוגתא דרב ושמואל דאימתי מקבלין. אתענית יום שלם להכי קאמר רב במנחה קודם תפלה. ושמואל אמר בתפלת המנחה וכ"ש קודם. וה"ה בתענית שעות דקדים שעה אחת או חצי שעה ויקבל אם זמן תפלה יאמר בתפלתו. ואם אינו זמן תפלה או שהתפלל כבר יכוין לנו ויאמר הריני שרוי לפניך בתענית שעות על דרך שפי'. וכן אם לאו לאו שמיה תענית. מיירי שהיה דעתו יום שלם להתענו' הילכך צריך לקבל קודם לכן בתפלת המנחה. וכן הא דאמ' כל תעני' שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תעני' להעלות לו ליום שלם דהיינו סתם תענית. לענין תעני' שעות נמי לא יעלה לו כיון שלא קיבל עליו תעני' שעות בפירוש (ולא) נאנס. אבל אם קיבל בפי' לא חיישינן לכל הני מילי. והכי מיפרשא שמעתא אמר רב חסדא הא דאמ' מתענין לשעות והוא שלא טעם בלום כל אותו היום. א"ל ר' אבין האי תענית מעליא היא פי' היינו עיקר מתענין לשעות. שמאותה שעה שמקבל עליו בשליש היום או בחצי היום או קודם אינו טועם עד הלילה וגם קודם לא טעם. ומה בא רב חסד' לחדש על רב הונא. זה נראה לתלמוד שבפשוט המשמעות כך הוא ואם קיבל עליו במנחה להתענו' עד ו' שעות או יותר ושוב היה טרוד והתענה עד הערב. כ"ש דתעניתא מעליא היא. ותעניתא מעליתא לגבי תענית שעות הויא תרוייהו. ומשני לא צריכא דאימליך אימלוכי לאחר שאכל ושתה ביום קיבל עליו תענית שעות שלא לטעום כלום עד הערב. ואשמעי' רב חסדא שגם זה בכלל מתענין לשעו' ומתפלל עננו כדפרי' לעיל וכ"ש אם לא טעם כלום. וה"ה אם היה בדעתו להתענו' כל היום ובא לו שום דבר שאכל בו' שעות. וראי' לדבריי דגרסי' פ' קונם יין ירושלמי מילתיה דר' יוחנן אמר מתענין לשעו' דאמר ר' יוחנן הריני בתענית עד דניחסל פירקין עד דניחסל פרשתין. מילתיה דר' יונה אמר מתענין לשעות דר' יונה הוה בצור שמע דדמן בריה דרב יוסי אע"ג דאכל גומא ושתה מים אסקיה צום כל ההוא יומא. מילתיה דרבא אמר מתענין לשעות. דאמר רב לוה אדם תעניתו ופורע פי' דאפי' היום שלוה הוי בכלל תעניתו אע"פ שאוכל כיון שמקצתו התענה עד שלא נמלך ללוות. ומיהו חייב לפרוע שהרי תענית יום שלם קיבל עליו. וכיון דנקרא מתענין לשעו'. כל עניני מתענין לשעות קאמר תלמודא ומתפלל תפלת תענית דאין בידינו לחלק שהרי לא חילק התלמוד. ומטעם זה נמי מתפלל עננו בתעני' חלום. קצרו של דבר מעת שמקבל התענית קאמר תלמודא שלא יטעום כלום כל היום דהיינו עד הערב. אבל במה שאוכל קודם לא קפיד תלמודא כדמוכח בירושלמי. וכל היום דנקט משעת קבלה קאי. כך אנו זקוקים לפרש כי להשוות הבבלי והירוש'. ומההיא דלוה אדם תעניתו שקורין אותו התלמוד ירוש' מתענין לשעות משמע נמי אפי' אכל אחר כך בו ביום שהיה בדעתו להתענות כל היום ובא לו אונס שלא גמר התענית. ופי' הוא שלא טעם כל היום שני ענינים מתפרש. משמע שלא היה בדעתו לטעום כלום כל אותו היום ושוב נמלך ולוה תעניתו. ומשמע נמי שאכל כבר ושוב נמלך שלא לטעום כלום. עכ"ל:
1
ב׳[שם]
מתני' החרצנים של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה. פי' פסולת של ענבים וגרעינין שבתוכן דברי ר' מאיר וחכמים אומרים לחין אסורין יבישין מותרין. אילו הן לחין ואילו הן יבישין. אמר רב יהודה אמר שמואל לחין כל שנים עשר חדש. יבישין לאחר שנים עשר חדש. אמר רב זביד האי דורדיא דחמרא לבתר תריסר ירחי שתא שרי. פי' דורדירא שמרים:
מתני' החרצנים של גוים אסורין ואיסורן איסור הנאה. פי' פסולת של ענבים וגרעינין שבתוכן דברי ר' מאיר וחכמים אומרים לחין אסורין יבישין מותרין. אילו הן לחין ואילו הן יבישין. אמר רב יהודה אמר שמואל לחין כל שנים עשר חדש. יבישין לאחר שנים עשר חדש. אמר רב זביד האי דורדיא דחמרא לבתר תריסר ירחי שתא שרי. פי' דורדירא שמרים:
2