אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קפ״בOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 182
א׳כתב רבי' אפרים בר יצחק זצ"ל נחלקו עלי חכמי שפירא על אשר התרתי פת שנתחמץ בשמרי גוים כי הוגד לי בברור כי מכאן ואילך אינם מחמיצים אלא בשמרים המיובשים בחמה עד שהם כחרס. ואומר אני שהדברים ק"ו ומה שמרים המונחים בכלי יין מתייבשין מאיליהן לאחר שנים עשר חדש. כמו שאמרו חכמים האי דורדיא דחמרא וכו' ואע"פ שלא ראו פני חמה כ"ש אלו שנתייבשו בחמה עד שנפרכין כמו עפר וכשמחמיצין בהן צריכין להניחם בחמין כדי להחזירו לקדמותן שהיו לחין הואיל ואין בהם טעם יין אמאי אסורין. וטעמא דידהו דוקא אמ' חכמים י"ב חדש. אבל תוך הזמן אפילו יבישין אסורין שלא נתייבשו לגמרי. וה"נ אמ' חכמים קנקנים לאחר י"ב חדש מותרין. ואפי' הכי אם שרה ג' ימים מעת לעת מותר' הואיל והוציא מהם טעם יין שבהם. אמאי יאסרו ואמאי האי תקנתא לא הוה צריך לאשמעינן הואיל ואשמעינן לאחר י"ב חדש משום טעמא נתייבש דאם יבשו תוך הזמן בחמה מותרין. דבהדיא מצאתי בירושלמי (ודמאי) ושמרים שיבשו אין בהם הנאת ע"ז. ולא קאמר לאחר י"ב חדש אלא בכל ענין שיבשו מותרין:
1