אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קפ״וOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 186
א׳פסק רבי' תם זצ"ל דגבינה של גוים מותרת בחלב שחלבוהו לעשות גבינה. אבל בחלב שחולבין לאכילה ולכותח אסור. דקיימא לן כרבי יהושע בן לוי וכר' ירמיה דקאי כוותיה. כדפרש' לעיל דטעמא דגבינה משום ניקורי דבשל סופרים הלך אחר המיקל. וליתא לדשמואל ודרב מלכיא ודרב חסדא ורדרב נחמן דמפר' טעמא דאיסוריה. אלא כר' יהושע בן לוי וכרבי ירמיה קיימא לן דטעמא משום חשש גילויא ואנן לגילויא לא חיישי' דקיימא לן כרמי בר חמא משום ר' יצחק וכרב פפא וכרב אחא דמפרשי טעמא דאיסור שיכרא משום חתנות ולא חיישינן לגילויא. וכן פר"ח זצ"ל פסק כר' יהושע בן לוי. ובארץ נרבונא אוכלין גבינות הגוים מפני שמעמיד אותן בכמיהין שקורין בלשון כנען גוביצי ולחלב טמא ליכא למיחש דלא קאי. ואי משום דרב מלכיא אינהו פסקי כר' יהושע בן לוי דבשל סופרים הלך אחר המיקל. ואי משום דר' ירמיה דקאי כר' יהושע בן לוי ופי' דבישן נמי איכא למיחש משום גילויא כדפרכינן לעיל. אנן האידנא לא קפדינן אגילויא וכדין עבדי דאכלי להו. ואיני יודע למה אסר רבי' תם זצ"ל גבינה העשויה מחלב שחלבוהו לאכילה ולכותח דלחלב טמא ליכא למיחש דהא לא קאי. מיהו אפי' לדבריו סתם גבינה של גוים שריא. דלא מחזקינן לה בחזקת איסור לומר שעשה מחלב שחלבוהו לאכילה ולכותח. וגבינה שהעמידוה בקיבת נבילה דהיינו החלב הקרוש הנכנס במעי טלה מוכחא שמעתין דשריא דמסתמא דהלכה כשמעתין דלאחר חזרה. (דעוד) קיבת נבילה הוא דאסירא. אבל קיבה עצמה דנבילה שריא דפירשא בעלמא הוא. וכן היה רבינו שלמה זצ"ל סובר בראשונה דפירשא בעלמא הוא ושוב חזר בו וזה לשונו שכתב סוף פרק כל הבשר חלב קרוש הנמצא בתוך עור הקיבה שמולחין אותה בעורה. בין שנותנין עמו חלב אחר בין שמולחין אותו עמה נראה בעיני איסור גמור. ובשר בחלב ממש הוא ואסורה הגבינה שאין בידי כח להתירו. ויש מתירין אותו שמביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שפסקנו שמותר לאוכלן בכותח משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם והאי נמי נותן טעם הוא. שחלב הקיבה לא נאסר אלא בנתינת טעם וכי הדר יהיב טעם בגבינה הוה ליה נותן טעם בר נותן טעם. ורחוקות זו מזו כממזרח למערב. מאי טעמא דגים שעלו בקערה אעפ"י שבלעו מטעמ' עדיין היתר גמור הוא לאוכלן. וכשבא לאוכלן בכותח למה אתה אוסרו מפני טעם בשר שבהן ההוא טעם בשר לאו טעם הוא. שהרי לא מן הממש אלא מנותן טעם אחר יצא. אבל חלב הנמצא קרוש ומולחין אותו בעור הקיבה בין שנותנין עמו חלב אחר בין שאין נותנין הקיבה עצמה נעשית נבילה. וכל טעם היוצא מן חלב של עור הקיבה בין טעם בשר שבו בין טעם חלב שבו אסור לפי שכולו נבילה. וכשמערב חלב זה עם גבינה הוה ליה מין במינו חלב נבילה עם חלב היתר. וכבר פסקנו חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן. ולא אמ' בר נותן טעם הוא מפני שאף טעם חלב שהיה מתחילה נעשה כולו נבילה וכן הלכה ברב. וכן פסקנו בפסחים הלכה דמין במינו במשהו. ואני הייתי נוהג היתר עד הנה ובלבד שלא יתנו בה חלב אחר. וטועה הייתי בדבר שהייתי סבור מדאמ' גבי קיבת עולת כהן מי שדעתו יפה שורפה חיה ש"מ פירשא בעלמא הוא ולא מיתסרא. ולא היא חלב גמור הוא. מדתנן במתני' כשירה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה ש"מ חלב הוא. ותניא נמי לעיל קיבה שבישלה בחלבה אסורה. וקיבת עולה דשריא משום דלאו גופה הוא אלא שינקתו מן אמו והוה ליה כנוס במעיה כנתון בקערה ומותר. כדתנן טרפה מן הכשירה מותרת מפני שכנוס במעיה. וראיתי ראיה במסכת ע"ז דאיסורי הנאה שרי פירשייהו. וגבי עגלי ע"ז פרשו אסור דהא קיבה נמי לאו גופה היא ומיתסר משום דניחא ליה בניפחיה שהבהמה נראית שמינה ויפה לע"ז וה"ה לשאר הפרש. ומדשרי גבי איסורי הנאה ש"מ לא מיתסרא אלא גופה אבל פירשו שרי עכ"ל. הרי פי' דלאו פירשא הוא אלא חלב גמור הוא. אם כן גבינה שהעמידוה בקיבת נבילה אסורה. וקשה דהתם סוף פ' כל הבשר גר' בכל הספרים. והילכתא מעמידין בין בקיבת נבילה בין בקיבת כשירה שינקה מן הטריפה ואפילו טריפה שינקה מן הטריפה. דחלב הכנוס במעיה פירשא בעלמא הוא והוי כעפרא בעלמא. ורבי' שלמה זצ"ל לא גרס ליה. וקשה הוא למחוק הספרים ור"ת זצ"ל סובר כסברתו הראשונה של רש"י זצ"ל וגרס לה להאי פיסקא ומפ' דההיא דכשירה שינקה מן הטריפה דקתני דקיבתה אסורה וההיא דתניא דקיבה שבישלה בחלבה אסורה. הנהו מיירי כגון שחלב עדיין לא נשתנה מכמות שהיה ועדיין צלול הוא. אבל כשנקרש עדיין פירשא בעלמא הוי. ובכי האי גוונא פסיק תלמודא להתירא. וההוא נמי לעיל דשרי פירשייהו דאיסורי הנאה בהכי מיירי שנקרשו. וכי פרכינן בשמעתא דשמואל ולא שנינו לחלק בין נקרש ללא נקרש משום דניחא ליה לשנויי כאן קודם גזירה כאן לאחר גזירה משום דידע האמת שחזר בו. הילכך מותר להעמיד הגבינה בין בקיבת נבילה בין בקיבת כשירה שינקה מן הטריפ' ואפי' בקיב' טריפ' שינק' מן הטריפ'. ומותר נמי למלוח הקיבה בעורה כל' הראשון של רש"י זצ"ל. מיהו לכתחי' להעמיד גבינה בקיבת נבילה היה מוחה ר"ת זצ"ל משום מאוס. מיהו אם העמיד בדיעבד היה מתיר באכיל' וכן היה מתיר גבינ' של גוים באכילה כדפרי'. מיהו אנו בכל מקומותינו בארץ כנען נוהגים איסור בגבינות הגוים ובקיבת נבילה וחלילה לשום ירא שמים להתיר דבר זה כי בכל ארצות כנען פשט איסורו:
1