אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קפ״זOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 187
א׳ומורי רבינו שמחה זצ"ל כתב לי בתשובה בני מעיים שמצאו בהם חלב נהגו בהם איסור לכתחי' אפי' לא נמלחו עם החלב מפני שהוא חמוץ שהרי מעמידין בו עכ"ל. דהיינו שנוהגים איסור במעיים. ורבינו יצחק אלפס זצ"ל נמי גריס ההוא פיסקא דשילהי כל הבשר. ובפר"ח זצ"ל נמי ג"ל להאי פיסקא:
1
ב׳[שם]
מתני' אלו דברים של גוים אסורין ואין איסורן איסור הנאה. חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו. והפת. אמר רב כהנא א"ר יוחנן פת לא הותרה בב"ד. מכלל דאיכא מאן דשרי. אין דכי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא ר' לשדה והביא גוי אחר לפניו פת פורני מאפה סאה פי' פורני הוא תנור שלנו שהוא גדול ופיו מן הצד. וכל תנור שבמשנה קטן הוא שפיתת שתי קדירות ופיו למעלה. אמר ר' כמה נאה פת זו מה ראו חכמים לאוסר' בשדה דליכא למיחש לאימשוכי לחתנות דאקראי בעלמא הוא. כסבורין העם לומר התיר ר' את הפת ור' לא התיר את הפת. רב יוסף ואיתימא ר' שמואל בר יהודה אמר לא כך היה מעשה. אלא פעם א' הלך ר' למקום אחד וראה פת דחוקה לתלמידים ואמר אין כאן פלטר. כסבורין העם לומר פלטר גוי והוא לא אמר אלא פלטר ישראל. וכך היא הצעה של שמועה זו אליבא דרב אפילו היכא דאין (ישראל דפת) מצויה בעיר אסורה פת גוים. מדפרכי' מה ראו לאוסרה משום חתנות. ושנינן אלא מה [ראו] לאוסרה בשדה ולא שנינן דה"ק מה ראו לאוסרה היכא דאין פת ישראל מצויה מכלל דכל בעיר לא שנא מצויה ולא שנא אינה מצויה אסורה משום חתנות ולא משתריא אלא בשדה למ"ד התיר ר' את הפת. ולמ"ד לא התיר אפי' בשדה אסירא. ולרב יוסף ואיתימא ר' שמואל בר יהודה אפי' בעיר היכא דאין פת ישראל מצויה. למ"ד התיר ר' את הפת שריא אפי' בעיר. דמאן דשרי דהיינו הסבורים לומר פלטר גוי אפילו בעיר שרי היכא דאין פת ישראל בעיר. ולרב כהנא ואיתימא ר' יוחנן דכל בעיר אפי' אין פת ישראל מצויה לא התיר ר'. מיהו בשדה ה"נ דשרי א"כ בשדה לכ"ע שרי היכא דלית ליה פת ישראל ולא פליגי אלא בעיר שאין פת ישראל מצויה דכסבורין שהתיר שרי. ולרב כהנא אמר ר' יוחנן אסיר. וקיימא לן כרב יוסף ואיתימא רב שמואל בר יהודה. ובההוא לישנא דאמר ר' חלבו אפילו למ"ד פלטר גוי ה"מ במקום דליכא פלטר ישראל שאין פת ישראל מצויה. אבל במקום דאיכא פלטר ישראל שפת ישראל מצויה לא. וההיא דאייבו הוה מנכית ואכיל אבי מצרי פי' בשדות אמר להו רבא ואיתימא רב נחמן לא תשתעו מיניה דקא אכיל נהמא דארמאי. התם אייבו הוה בהדיה פת ישראל ואפילו הכי הוה אכיל פיתא דארמאי משום הכי א"ל לא תשתעו מיניה. הילכך בעיר ואין פת ישראל מצויה מותר פת גוים. ואם פת ישראל מצויה אסיר. ובשדה אע"ג דפת ישראל מצויה אי ליכא בהדיה פת ישראל שרי. מעתה אותם בני אדם שאוכלים פת גוים בעיר במקום שפת ישראל מצויה לאו שפיר עבדי. וכ"ש אותן שמונח לפניהם פת ישראל ופת גוים ושבקי פת ישראל ואכלי פת גוים דלאו שפיר עבדי:
מתני' אלו דברים של גוים אסורין ואין איסורן איסור הנאה. חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו. והפת. אמר רב כהנא א"ר יוחנן פת לא הותרה בב"ד. מכלל דאיכא מאן דשרי. אין דכי אתא רב דימי אמר פעם אחת יצא ר' לשדה והביא גוי אחר לפניו פת פורני מאפה סאה פי' פורני הוא תנור שלנו שהוא גדול ופיו מן הצד. וכל תנור שבמשנה קטן הוא שפיתת שתי קדירות ופיו למעלה. אמר ר' כמה נאה פת זו מה ראו חכמים לאוסר' בשדה דליכא למיחש לאימשוכי לחתנות דאקראי בעלמא הוא. כסבורין העם לומר התיר ר' את הפת ור' לא התיר את הפת. רב יוסף ואיתימא ר' שמואל בר יהודה אמר לא כך היה מעשה. אלא פעם א' הלך ר' למקום אחד וראה פת דחוקה לתלמידים ואמר אין כאן פלטר. כסבורין העם לומר פלטר גוי והוא לא אמר אלא פלטר ישראל. וכך היא הצעה של שמועה זו אליבא דרב אפילו היכא דאין (ישראל דפת) מצויה בעיר אסורה פת גוים. מדפרכי' מה ראו לאוסרה משום חתנות. ושנינן אלא מה [ראו] לאוסרה בשדה ולא שנינן דה"ק מה ראו לאוסרה היכא דאין פת ישראל מצויה מכלל דכל בעיר לא שנא מצויה ולא שנא אינה מצויה אסורה משום חתנות ולא משתריא אלא בשדה למ"ד התיר ר' את הפת. ולמ"ד לא התיר אפי' בשדה אסירא. ולרב יוסף ואיתימא ר' שמואל בר יהודה אפי' בעיר היכא דאין פת ישראל מצויה. למ"ד התיר ר' את הפת שריא אפי' בעיר. דמאן דשרי דהיינו הסבורים לומר פלטר גוי אפילו בעיר שרי היכא דאין פת ישראל בעיר. ולרב כהנא ואיתימא ר' יוחנן דכל בעיר אפי' אין פת ישראל מצויה לא התיר ר'. מיהו בשדה ה"נ דשרי א"כ בשדה לכ"ע שרי היכא דלית ליה פת ישראל ולא פליגי אלא בעיר שאין פת ישראל מצויה דכסבורין שהתיר שרי. ולרב כהנא אמר ר' יוחנן אסיר. וקיימא לן כרב יוסף ואיתימא רב שמואל בר יהודה. ובההוא לישנא דאמר ר' חלבו אפילו למ"ד פלטר גוי ה"מ במקום דליכא פלטר ישראל שאין פת ישראל מצויה. אבל במקום דאיכא פלטר ישראל שפת ישראל מצויה לא. וההיא דאייבו הוה מנכית ואכיל אבי מצרי פי' בשדות אמר להו רבא ואיתימא רב נחמן לא תשתעו מיניה דקא אכיל נהמא דארמאי. התם אייבו הוה בהדיה פת ישראל ואפילו הכי הוה אכיל פיתא דארמאי משום הכי א"ל לא תשתעו מיניה. הילכך בעיר ואין פת ישראל מצויה מותר פת גוים. ואם פת ישראל מצויה אסיר. ובשדה אע"ג דפת ישראל מצויה אי ליכא בהדיה פת ישראל שרי. מעתה אותם בני אדם שאוכלים פת גוים בעיר במקום שפת ישראל מצויה לאו שפיר עבדי. וכ"ש אותן שמונח לפניהם פת ישראל ופת גוים ושבקי פת ישראל ואכלי פת גוים דלאו שפיר עבדי:
2