אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קצ״זOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 197
א׳מעשה בישראל שהלך לכפר לעשות גבינות ולא בא ממש בתחילת חליבה וראה (איכרות) מן החולבות הולכת לחלוב וכדה בידה וחבירתה שהקדימה מעט לא ראה כלל ולא הרגיש בה עד שיצאה מאותו הדיר. ושאלו לרבותינו בצרפת אם יש לחוש לחלב טמא שהיה כבר בקדירה והתירם משום דגבינות הגוים לא נאסרו משום חלב טמא דאינו עומד. כדפסיק ר"ת זצ"ל דהלכה כר' יהושע בן לוי כדפרישית לעיל ואפילו לא ראה ישראל החליבה כלל שרי דמאחר שהלך ישראל לקנות גבינות ואנו יודעים שדעת הגוי להקפיא כל החלב וטעמא דאיסור החלקה בשומן אין שייך כאן ואין שום טעם לאסור. מיהו לכתחילה אין להקל כי פשוט בכל ישראל שהולכים לראות החליבה אע"פ שרוצים לעשות גבינות מן הכל. ואפי' אם נפשך לאסור היכא שלא ראה כלל החליבה דיש לחוש שלא היה בדעתו לעשות מן הכל גבינות. הכא שראה הכל רק ההתחלה מותר. דגוי מירתת וירא לערב חלב טמא בהדי חלב טהור. והעידו רבותינו שבצרפת כי פעם אחת אמר גוי לישראל ליקח גבינות והיה החלב נחלב כבר והלך ועשאם והתירם ר"ת זצ"ל. והאמנם אין להקל כולי האי היכא דליכא הפסד מרובה:
1
ב׳[שם]
מתני' והדבש. למאי ניחוש אי משום איערוב וכי שמא עירב בו יין מיסרא סרי. ואי משום בישולי גוים נאכל כמות שהוא חי הוא. ואי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם הוא ומותר:
מתני' והדבש. למאי ניחוש אי משום איערוב וכי שמא עירב בו יין מיסרא סרי. ואי משום בישולי גוים נאכל כמות שהוא חי הוא. ואי משום גיעולי גוים נותן טעם לפגם הוא ומותר:
2