אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קצ״וOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 196
א׳הילכך לא שנא טרופה לא שנא שאינה טרופה איכא למיחש לאחד מאלף ביניהם דדמי לה ולא מינכר. אבל טרית אין שקץ דומה לה הילכך כי אינה טרופה שריא:
1
ב׳[שם]
ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית והעפיץ הרי זה מותר. יש לו עכשיו ועתיד להשירו בשעה שעולה מן המים כגון אקונס ואפונס כספטייס ואנספטיים ואטונס:
ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית והעפיץ הרי זה מותר. יש לו עכשיו ועתיד להשירו בשעה שעולה מן המים כגון אקונס ואפונס כספטייס ואנספטיים ואטונס:
2
ג׳[שם]
מתני' וקורט של חלתית. מין פרי הוא לזר"א בלע"ז. ואין חותכין את הקרטין בסכין ואסור משום שמנונית דסכינא כדאמ' בגמ' מאי טעמא משום דמפסקי ליה בסכינ'. ואע"ג דאמר מר נותן טעם לפגם מותר. אגב חורפי' דחלתיתא מחליא ליה שמנוני' והוה ליה כנותן טעם לשבח ואסור:
מתני' וקורט של חלתית. מין פרי הוא לזר"א בלע"ז. ואין חותכין את הקרטין בסכין ואסור משום שמנונית דסכינא כדאמ' בגמ' מאי טעמא משום דמפסקי ליה בסכינ'. ואע"ג דאמר מר נותן טעם לפגם מותר. אגב חורפי' דחלתיתא מחליא ליה שמנוני' והוה ליה כנותן טעם לשבח ואסור:
3
ד׳[שם]
אמר רב חלב בשר יין תכלת אסורין לשגר ביד גוי בחותם אחד. דכיון דבשר ותכלת דמיהן יקרים טרח ומזייף להחליפו. ועל היין לנסכו:
אמר רב חלב בשר יין תכלת אסורין לשגר ביד גוי בחותם אחד. דכיון דבשר ותכלת דמיהן יקרים טרח ומזייף להחליפו. ועל היין לנסכו:
4
ה׳[שם ע"ב]
חלתית מורייס פת וגבינה מותרים בחותם א' דלהחליפן זה בזה פורתא הוא דמהני ולא טרח ומזייף. ורב מאי שנא גבינה דלא טרח ומזייף חלב נמי לא טרח ומזייף. אמר רב כהנא אפיק חלב ועייל חתיכת דג שאין בו סימן דדמיה יקרין וטרח ומזייף. ושמואל אמר בשר יין תכלת אסורים בחותם אחד. מורייס חלתית וגבינה מותרים בחותם אחד דלהחליפם זה בזה [לא חיישי']. שמואל לא פליג אדרב אלא קסבר לא צריך לאתנוחי סימנ' למיתני אחתיכת דג לאיסור ועל הפת להיתר דחתיכת דג היינו (כשר) ותרי גווני (כשר) לא אמרי'. ופת למאי ניחוש לה אי משום איחלופי חמימא בקדירא מידע ידיע. דחיטי בדשערי נמי מידע ידיע. אי משום דאיכא בהדיה פת הדומה לו לא (טרף) ומזייף. ודוקא (בישראל) חשוד קא אסר רב אבל בשאינו חשוד אפילו חבי"ת שרי רב בחותם אחד כדפרי' לעיל בפרקין. חתיכה אתלת קרנאתא הוי סימן כדאמרי' באלו מציאות דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא:
חלתית מורייס פת וגבינה מותרים בחותם א' דלהחליפן זה בזה פורתא הוא דמהני ולא טרח ומזייף. ורב מאי שנא גבינה דלא טרח ומזייף חלב נמי לא טרח ומזייף. אמר רב כהנא אפיק חלב ועייל חתיכת דג שאין בו סימן דדמיה יקרין וטרח ומזייף. ושמואל אמר בשר יין תכלת אסורים בחותם אחד. מורייס חלתית וגבינה מותרים בחותם אחד דלהחליפם זה בזה [לא חיישי']. שמואל לא פליג אדרב אלא קסבר לא צריך לאתנוחי סימנ' למיתני אחתיכת דג לאיסור ועל הפת להיתר דחתיכת דג היינו (כשר) ותרי גווני (כשר) לא אמרי'. ופת למאי ניחוש לה אי משום איחלופי חמימא בקדירא מידע ידיע. דחיטי בדשערי נמי מידע ידיע. אי משום דאיכא בהדיה פת הדומה לו לא (טרף) ומזייף. ודוקא (בישראל) חשוד קא אסר רב אבל בשאינו חשוד אפילו חבי"ת שרי רב בחותם אחד כדפרי' לעיל בפרקין. חתיכה אתלת קרנאתא הוי סימן כדאמרי' באלו מציאות דרבה בר רב הונא מחתך לה אתלת קרנתא:
5
ו׳מעשה שהניח ישראל גבינות ביד גוים ולא היה חותמם ניכר אלא קצת והתירו רבותינו שבצרפת דהתור' חסה על ממונם של ישראל ושרו. דהילכתא כר' יהושע בן לוי דלא אסרו גבינות הגוים אלא מטעם הניקור כדפ' לעיל. ועכשיו אין אנו נזהרין בגילוי כלל. גם מטעם החלקה בשומן חזיר אין לאסור כי אם טרח ומזייף ודאי לא החליקם בשומן חזיר. ואפי' לשמואל דאמר מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה יש להתיר משום דמירתת וירא שלא יכיר ישראל ויהא נתפס כגנב. מידי דהוה אצורות שאנו חותמין בנקבין ונותנין לעבדן והרבה נקל לזייף ולתת עורות הנקובין על שאינן נקובין וינקוב במרצע אלו האותיות. אי לאו משום דמירתת שמא יכיר ישראל שאין אלו אותיות שלו בכמה ענינים. אבל מטעם ספק ספיקא ספק הוחלפו ספק לא הוחלפו אין להתיר דאפי' הוו להו ספק העמידם בעור קיבת נבילה ספק לא העמידם. אטו גבינו' הגוי אסורות מספק. כל גזירות חכמים ודאי. ואם הוחלפו אסורה ודאי משום גבינות הגוים שאסרוה חכמים. תדע דא"כ בלא ספק החלפה נמי התרת גבינות הגוים. שיש לומר ספק לא העמידו' בעור קיבת נבילה ואפילו העמידום אימור לא נתן העור טעם בחלב. אלא ודאי אע"ג דאיכא לספוקי ולמימר רבנן גזרו עלייהו. והואיל וכן י"ל שיצאו מתורת ספק איסור ונעשו ודאי מטעם גזירה דידהו. כמו שיצאו מתורת ספק ספיקא ע"י נזירתם. עכ"ל:
6
ז׳[שם]
מתני' ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו גוי וישר' רואהו. תנינא להא דת"ר יושב ישראל בצד עדרו של גוי ואפי' אינו רואהו וגוי חולב לו חלב ומביא לו ואינו חושש. היכי דמי אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא ואי דאיכא דבר טמא בעדרו אמאי (לא). לעולם דאיכא דבר טמא וכי קאי חזי ליה [וכי יתיב לא קא חזי ליה מהו דתימא כיון דיתיב לא חזי ליה] ניחוש דילמא אתי ומערב ביה קמ"ל כיון דכי קאי חזי ליה אירתותי מירתת ולא מיערב ביה:
מתני' ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו גוי וישר' רואהו. תנינא להא דת"ר יושב ישראל בצד עדרו של גוי ואפי' אינו רואהו וגוי חולב לו חלב ומביא לו ואינו חושש. היכי דמי אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא ואי דאיכא דבר טמא בעדרו אמאי (לא). לעולם דאיכא דבר טמא וכי קאי חזי ליה [וכי יתיב לא קא חזי ליה מהו דתימא כיון דיתיב לא חזי ליה] ניחוש דילמא אתי ומערב ביה קמ"ל כיון דכי קאי חזי ליה אירתותי מירתת ולא מיערב ביה:
7